פה לצידך

פרק 21: תשאר

עדיף שלא לוס.." הוא מילמל.

העדפתי שלא להתווכח. הוא צדק.
הודעה נשלחה לטלפון שלו והוא הביט בה באימה.

"בעצם..אולי כדאי שאני אשאר" הוא התחרט בשניות.

"הכל בסדר?" שאלתי.

"כן" הוא ענה מהר מידי.

"אתה יכול לישון במיטה" אמרתי. הוא היה נסער מידי בכדי להתווכח.

"מצטערת אין לי בגדים בשבילך" אמרתי במבוכה.

"זה בסדר" הוא אמר ופשט את חולצתו הלבנה. מהירתי להסתובב במבוכה.
הוא צחק.

"מה כל כך מצחיק?" שאלתי.

"זה רק חולצה לוס" הוא השיב.

"כן טוב נראה איך אתה היית מגיב אם אני הייתי מורידה את החולצה שלי" אמרתי.
מה אמרתי?!

מה לא בסדר בי?!
"כלומר כל מישהי שהייתה מורידה חולצה" מילמלתי.

לא ראיתי את תגובתו.
"זה שונה לגמרי!" הוא אמר.

הרמתי את כתפיי ויצאתי מבלי להביט בו.
נאנחתי.

לעזאזל! אני צריכה פיגמה והיא בחדר שלי!
דפקתי בדלת חלושות "ווילי..אני צריכה בגדים" מילמלתי נבוכה.

"הכל בסדר את יכולה להיכנס" הוא אמר ואני נכנסתי לחדר.

האדמתי נבוכה כשראיתי את ווילי עומד חסר חולצה.
"חשבתי שאמרת שאפשר להיכנס!"

"זה רק חולצה" הוא המשיך בטיעון הזה.
לקחתי את הפיגמה הראשונה שראיתי ויצאתי מהחדר במהירות. הוא גיחך.

התלבשתי בשירותים ואת בגדיי המסריחים זרקתי לכביסה.

הלכתי אל המטבח בכדי להכין לי מעט קפה שיעביר את הטעם הרע ששרר בפי.

"לוס" הוא אמר לפתע ואני קפצתי בבהלה.
הוא ציחקק "אני מצטער" הוא אמר.
הבטתי בו "למען השם ווילי תלבש חולצה!" אמרתי.

"זה הפיגמה שלי" הוא אמר בהרמת כתפיים. גילגלתי את עיניי.

אימוני הכדוסל ללא ספק השפיעו על גופו.
"מה את מכינה?" הוא שאל.

"קפה" עניתי בקצרה.

"תוכלי להכין לי גם?" הוא שאל.

"קפה?" שאלתי

"אני מעדיף שוקו"

ציחקקתי "תזכיר לי שוב בן כמה אתה?"

"18 וחצי" הוא ענה בחיוך.
הכנתי לו שוקו חם ולי קפה.

"תודה לוס" הוא אמר.

"זה רק שוקו" ציחקקתי.

"לא..אני מתכוון תודה על הכל.."

הסמקתי ומילמלתי "אין על מה"
פיניתי את הכוסות.

"לילה טוב" הוא אמר.