פה לצידך

פרק 23: קמרון

הלכנו לבית הספר בציחקוקים רבים.

"וויל! חיפשתי אותך מאתמול! אחותך אמרה שלא חזרת הביתה היא אמרה שהיא דואגת יהיה אצלכם גם עוד מישהו ש-" אמה רצה אל וויל והחלה לדבר אך הוא קטע אותה מבוהל.

"זה בסדר. נשארתי לישון אצל לוסי" הוא אמר.
"לוסי?" היא שאלה והביטה בי נגעלת.

"כן. לוסי חברה טובה שלי. יש עם בעיה..?" הוא שאל.

היא הרימה את אפה "ברור שלא מותק" היא אמרה בחיוך.

"אני חייב ללכת יש לי שיעור כימיה עכשיו, אני אפגוש אותך אחר כך" הוא אמר לה ונשק קצרות על שפתייה.

התעצבני וניסיתי להרגע.
"מותק?" גיחכתי.

הוא גילגל עיניים.
"מי שמדברת. את זו שקוראת לי ווילי" הוא אמר.
הסמקתי.

"חשבתי שאתה אוהב את זה שאני קוראת לך ווילי" מילמלתי.

"אני מצטער. אני לא יודע למה אמרתי את זה. אני באמת אוהב שאת קוראת לי ווילי" הוא אמר בחיוך.

"יותר מאשר מותק?" התגרתי בו.

"לגמרי יותר מאשר מותק!" הוא אמר ואני צחקתי.

"אולי נבריז משיעור כימיה!" הוא אמר פתאום.

"ומה נעשה בדיוק?" שאלתי.

"תוכלי לנגן לי" הוא הציע.

"אולי בפעם אחרת.." אמרתי.

"בבקשה לוס!" הוא התחנן.

"בסדר בסדר.." אמרתי נכנעת והלכנו אל חדר מוזיקה.

"מה את יודעת לנגן?" הוא שאל.

"כל מיני" עניתי בקצרה.

"תנגני משהו.. מה שתרצי. ואני לא יודע לנגן אז לא משנה אם תטעי אני פשוט אחשוב שזה הדבר הכי יפה שאי פעם נוגן" הוא אמר בחיוך.
הסמקתי.

ניגשתי אל הקלידים והתחלתי לנגן.
"והכוכבים רוקדים, צוהלים משמחה,
וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו זה שאתה איתה.
והכוכבים רוקדים, צוהלים משמחה,
והכל מה שהיא יכולה לחשוב עליו זה שהיא איתך.
וגם אם הכל יישבר, וגם אם זה פחות או יותר,
בין המציאות לדמיון, מצאנו לנו שיוויון,
כי זה לא משנה מה קורה ומה קרה,
וגם אם הכל פוגע וצולע,
מה שמשנה זה שהיא איתך"
קמתי ממעין טראנס שהייתי שקועה בו.

"א..את כתבת את זה?" הוא שאל בגימגום.
הסמקתי במבוכה והינהנתי.

"זה רק פזמון ואני לא זמרת ו.." התחלתי לברבר אבל הוא קטע אותי

"זה היה מושלם"
הסמקתי קלות.

הוא קם מכיסאו התיישב לידי.

"זוז שמן אחד! אתה תופס את כל הכיסא!" אמרתי אבל הוא כבר הזיז אותי לגמרי ואני נעמדתי עצבנית.