"מה עם סופי?" שאלתי.
"בסדר. מסתגרת בחדר ומדברת בטלפון כל היום, כמו מתבגרת" הוא אמר ואני ציחקקתי.
"תספר לי על זה..גם טימי התחיל להסתדר לחדר ולדבר בטלפון. הוא אפילו לא מוכן לספר לי עם מי הוא מדבר!" אמרתי.
"מתבגרים.." הוא אמר בגילגול עיניים ואני חייכתי אליו.
"אפשר לחשוב כאילו אנחנו היינו טובים יותר" אמרתי לו והוא הרים את גבותיו
"תסלחי לי?! אני אף פעם לא הסתגרתי בחדר שלי בכעס!" הוא אמר ואני צחקתי בקול "מה מצחיק אותך?"
"זה קרה אתמול, ווילי. אני לא רוצה לחשוב כמה פעמים זה קרה כשהיית בן 13!" אמרתמ בצחוק והוא פתח את פיו בכדי להגיב אך סגר אותו וחייך.
הוא נישק אותי בעדינות והלך לשיעורו בזמן שאני הלכתי לשיעור מתמטיקה.
לקחתי את ספריי והירהרתי לעצמי, אפילו לא שמתי לב ונפלתי בחוזקה על הרצפה בזמן שפגעתי במישהי.
"אני כל כך מצטערת" מילמלתי ואספתי את דבריי.
"זה בסדר" היא אמרה. "קיוותי לפגוש אותך"
הרמתי את מבטי. אמה.
היא התקרבה אליי ואמרה בשקט "אז..וויל ואת עדיין לא שכבתם..מפתיע"
התרחקתי ממנה נבוכה ומופתעת.
איך..איך היא ידעה?
"כל כך קל לקרוא אנשים.." היא מילמלה.
"אני צריכה ללכת לשיעור שלי אמה, אני לא מעוניינת במה שאת רוצה להגיד" אמרתי ופניתי ללכת לכיתתי.
ידה תפסה בידי.
"רק רציתי לתת לך חומר למחשבה.." היא אמרה ולא שיחררה את ידי.
"מה זאת אומרת?!" אמרתי בכעס.
"רק תחשבי רגע.. וויל שוכב עם מישהי פעמיים בשבוע..את איתו כבר כמעט שלושה חודשים, מתי את חושבת שהוא יעזוב אותך?" היא שאלה "את טובה במתמטיקה לא? הנה לך. תפתרי את התרגיל"
היא שיחררה מידי והיא נשמטה בחוסר תחושה.
קפאתי במקומי, המחשבות הסתחררו בראשי.
"אויש..את לא יודעת את התשובה? אל תדאגי אני יודעת. התשבוה זה בקרוב מאוד" היא לחשה לאוזני והלכה משם.
היא צודקת?
היא לא צודקת! אין מצב בעולם! ווילי לא יעזוב אותי על דבר שכזה..נכון?
אבל היא צודקת..וויל באמת שכב עם הרבה בנות לפניי.
אני חברה נוראית שאני מכריחה אותו לחכות בשבילי?
היום עבר במהירות והראש שלי הסתחרר ממחשבות.
יצאתי מבית הספר.
"היי לוס!" שמעתי קריאה. הסתובבתי.
ווילי רץ אליי וכרך את זרועו סביבי. הרגשתי לכודה.
המשכנו ללכת בעוד ווילי ממשיך לספר את אירועי היום.
הוא ציחקק ואני המשכתי ללכת בדממה.
"לוסי? הכל בסדר?" הוא שאל.
"הא? כן. הכל טוב" שיקרתי.
הוא הביט בי מפוקפק.
הגענו לביתי הריק ונכנסנו לחדר שלי.
ווילי ואני באמת ניפרד בקרוב?
"לוס!" ווילי צעק פתאום ואני קפצתי בבהלה. "סוף סוף משהו מעיר אותך"
נאנחתי.
"מה קרה?" הוא שאל.
"אני גורמת לך לסבול?" שאלתי.
הוא הביט בי מבולבל "מה?"
"אני גורמת לך לסבול?" שאלתי שוב.
"מה זו השאלה המגוחכת הזו?" הוא צחק.
"תענה על השאלה ווילי!" אמרתי בקול רם והוא הביט בי בגבה מורמת.
"מובן שלא לוסי. למה את חושבת ככה?"
"כי אתה רגיל לדברים אחרים מבנות אחרות" מילמלתי במבוכה.
הוא פקח את עיניו בהבנה.
"לוסי..למה את חושבת על זה בכלל? לא אכפת לי מזה כשאני איתך" הוא אמר. "אני מבין שאת לא מוכנה ואני מכבד את זה"
הסמקתי.
"אז אתה תחכה לי?" מילמלתי.
הוא הינהן "שנה אם צריך"
חייכתי אליו וניגשתי אל מיטתי בה הוא שכב ונישקתי אותו.
"אתה תחכה אפילו שנתיים?" שאלתי.
"שנתיים?! את משוגעת, אישה!" הוא אמר ואני הכאתי את ידו.
הוא הפך אותי כך שעכשיו הוא היה מעליי ואני הייתי מתחתיו, בין ידיו.
"לוסי, אני אחכה לנצח אם צריך" הוא אמר ונישק אותי.
"אתה לא חייב" אמרתי.
הוא הביט בי מבולבל
"אני רוצה לשכב איתך ווילי" אמרתי נבוכה מעט.
הוא ציחקק
"מה?" שאלתי מבולבלת
"אני פשוט אוהב אותך" הוא ציין.
גילגלתי את עיניי ונישקתי אותו בזמן שידיי פושטות את חולצתו.
"לוסי, לא היית רצינית נכון?" הוא שאל והתרחק ממני.
"הייתי רצינית ווילי. אני רוצה לשכב איתך." אמרתי.
"לוסי.." הוא נאנח
ניגשתי אליו ונישקתי אותו "אני לא אומרת את זה כי אני מרגישה שאני חייבת. אני אומרת את זה כי אני רוצה"
הוא חייך אליי חיוך קטנטן
"בסדר..אבל לא עכשיו..לא ככה. עוד יומיים זה בסדר?" הוא שאל.
הינהנתי והוא נישק אותי שוב.
ביומיים האלו הייתי כל כך לחוצה.
מה ווילי מתכנן?
YOU ARE READING
פה לצידך
Romansלהיות לוסי זה לא קל. היא איבדה את הוריה בתאונה קטלנית, אחיה הקטן איבד את כושר ההליכה ולוסי עצמה עדיין צולעת ברגל ימין. לאחר התאונה לוסי בנתה חומות. חומות שיגנו עליה כשהחיים מאכזבים. ישנן רק אנשים בודדים בחייה והם סבתה, אחיה, חברתה הטובה ג'יין ווויל...
