אולי רק דמיינתי את זה?
חייכתי חיוך קטן.
"תאכלי " הוא אמר כשראה אותי משחקת עם האוכל.
הבטתי בו במבט מפוקפק.
"אני רציני! תאכלי!" היא ציווה עליי עם חיוך קטן.
הרמתי את המזלג שעליו נתלו כמה פיסות נודלס.
"אני לא יודעת.." אמרתי שהבחילה עדיין בערה בביטני.
"מה קרה? לא בא לך אוכל סיני?" הוא שאל.
חייכתי אליו. הרבה זמן שלא הרגשתי שדואגים לי ככה..
"לא לא. זה בסדר" אמרתי ואכלתי בכוח את החתיכות נודלס על המזלג.
"לוסי.. אם את לא רוצה לאכול את זה תגידי" הוא אמר כשראה את פניי.
נאנחתי "אני פשוט לא אוהבת לאכול אחרי שאני מתעלפת..יש לי בחילה" אמרתי בכנות.
"אז מה את כן אוהבת לעשות אחרי שאת מתעלפת?" היא שאל בשמץ של גיחוך.
ציחקקתי.
"האמת? אני פשוט אוהבת לשכב תחת כיפת השמיים" פלטתי.
"את מרגישה טוב?" הוא שאל ואני הינהנתי "אז בואי נלך לראות את השמיים"
"אבל לא מאוחר.." אמרתי.
בפעם הראשונה הבטתי בחלון וראיתי את הגוונים הסגולים והאדומים של השקיעה.
"כמה זמן היית פה?!" שאלתי המומה.
"כמה שעות.." הוא אמר בקלילות "קדימה..בואי נלך"
הוא גרר את ידי לעבר האופנוע שלו.
"תראי!" הוא אמר באושר.
"מה אני צריכה לראות?" שאלתי מחויכת.
"תיקנתי את הברזלים בצדדים. עכשיו לא תהיי חייבת להחזיק בי" הוא אמר ואני לא הייתי בטוחה אם החיוך שלו היה מאושר או עצוב.
"זה מדהים! תודה ווילי!" אמרתי שמחה. אני לא מאמינה שהוא תיקן את זה בשבילי..
עליתי על האופנוע בזמן שווילי חבש את הקסדה ונסענו לאן שהדרכתי את ווילי, אל המקום שלי.
"וואו לוס! המקום הזה מדהים!" הוא אמר בהתפעלות.
ציחקקתי.
התיישבתי על הדשא הרך בזמן שווילי עמד לצידי.
נשכבתי לאחור והוא נשכב לידי.
"זה פעם ראשונה שאני פה עם מישהו" התוודתי.
"גיין אף פעם לא הייתה פה?" הוא שאל המום מעט.
"לא" עניתי בכנות.
"אז..מה קרה כשהתעלפתי?" תהיתי.
"גיין לקחה את זה בקלות.." הוא אמר.
"ואתה?" שאלתי.
שנינו המשכנו להביט בשמיים השחורים מלאי הכוכבים.
"אני? אני נבהלתי כל כך. הדאגת אותי! אם תעשי את זה שוב..אני נשבע לך לוסי!" הוא אמר בכעס כאילו הוא עדיין מודאג.
צחקתי.
"מה את צוחקת! הבהלת אותי כהוגן! לא ידעתי מה לעזאזל קורה!" הוא אמר.
הצחוק שלי נפסק בבת אחת. הוא עדיין כועס עליי שלא סיפרתי לו?
"כולם לקחו את זה בקלילות! כלומר גיין הייתה לידך במשך חצי שעה והלכה. היא אמרה לי להתקשר אליה מיד ברגע שאת מתעוררת. טימי אמר היא שוב התעלפה? ואמר לי להגיד לו אם את מתעוררת. סבתא שלך ציקצקה בלשונה והלכה לקניות" הוא אמר.
"ומה אתה עשית?" שאלתי.
"אני? אני נשארתי לצידך" הוא אמר.
"כל הזמן?!" שאלתי המומה.
הוא הינהן.
הסמקתי.
באמת כל כך אכפת לו?
YOU ARE READING
פה לצידך
Romanceלהיות לוסי זה לא קל. היא איבדה את הוריה בתאונה קטלנית, אחיה הקטן איבד את כושר ההליכה ולוסי עצמה עדיין צולעת ברגל ימין. לאחר התאונה לוסי בנתה חומות. חומות שיגנו עליה כשהחיים מאכזבים. ישנן רק אנשים בודדים בחייה והם סבתה, אחיה, חברתה הטובה ג'יין ווויל...
