נכנסנו לביתי.
"סופי?" שאלתי מופתעת כשראיתי אותה יושבת ליד טימי ומצחקקת.
"לוסי!" היא אמרה וניגשה לחבק אותי.
"התקשרתי..טימי ענה. הוא אמר שאני יכולה לבוא אז הגעתי באוטובוס" היא הסבירה ואז נעצרה שניה להביט בי ובווילי.
"לוסי! יופי שבאתם. חשבתי שזה לעולם לא יקרה" סבתי ניגשה לחבק אותי.
"היי סבתא.. תכירי זה וויל" מילמלתי נבוכה כשהיא הביטה בי במבט "תציגי אותו ומיד!"
"שלום וויל" אמרה סבתי ומיד חיבקה אותו. "אני מקווה שאתה אוהב מקרוני"
"אני מת על זה" הוא ציחקק.
התיישבנו סביב השולחן.
"אז וויל.. מה אתה עושה? לוסי לא מספרת עליך יותר מידי" סבתא שאלה.
"לא הרבה..אני עדיין בבית ספר אז אין ממש עבודה אבל אני בנבחרת כדוסל" הוא ענה.
היא הינהנה כאילו מאשרת משהו בראשה.
"אז..לוסי ואתה חברים מאוד טובים אם היא ישנה אצלך היום.." היא אמרה כבדרך אגב.
"כן..חברים מאוד טובים" אמרתי.
ווילי הביט בי מבולבל.
"וישנתם בנפרד כמובן" היא שוב אמרה כבדרך אגב.
סופיה פלטה נחרת זילזול.
כולם הביטו בה.
הסמקתי עד שורשי שערותיי וגם ווילי היה נבוך.
טימי היה נראה מרוצה מהדרמה והתאפק שלא לצחוק.
נאנחתי.
"אוקי בסדר ישנו ביחד אבל כלום לא קרה" אמרתי.
ווילי הסמיק קלות.
סבתי הינהנה.
"סליחה..איפה השרותים?" ווילי קם ושאל.
"החדר השמאלי והאחרון" טימי ענה לו והוא הלך משם.
"אולי תפסיקי עם זה?!" אמרתי לסבתי בלחישה כעוסה כשווילי היה רחוק מטווח שמיעה.
"טימי, סופי, אתם יכולים לאכול בחדר כמו שרציתם" סתבא אמרה והם הסתלקו משם בזמן שטימי מצחקק וסופיה מכה אותו מכות קטנות על כתפו בכדי שיפסיק.
"בנוגע אלייך..אני עושה את זה לטובתך לוס! אני רוצה לראות מי הבחור שאת מבלה איתו כל כך הרבה"
"הוא בחור טוב מאוד." עניתי.
"אני רוצה לבדוק את זה..עד כה הוא לא נראה ממש מזהיר..כמובן שהוא חמוד. אבל לוסי, הוא לקח לך את הבתולים כה מוקדם!" היא אמרה ואני נחנקתי מחתיכת הספגטי.
"אלוהים אדירים סבתא! אפילו לא שכבנו!" אמרתי עצבנית.
"זאת אומרת שהוא יותר מרק חבר טוב שלך?" היא שאלה.
נאנחתי. זה בדיוק מה שהיא רצתה..
"כן סבתא! הוא חבר שלי..זה פעם ראשונה שיש לי חבר שאני כל כך אוהבת. למה את לא יכולה להניח לזה?" שאלתי.
"כי אני דואגת לך! הוא יודע עלייך משהו בכלל?" היא חקרה שוב.
"כן סבתא! הוא היחיד שיודע הכל עליי" עניתי.
"אני רק לא רוצה שתיפגעי בסוף לוסי" היא אמרה וליטפה את פניי.
"אני לא. אני לעולם לא אפגע מוויל" אמרתי לה. אבל בתוך תוכי לא הייתי כל כך בטוחה.
המשכנו לאכול בדממה.
ווילי הצטרף אלינו.
"אתה אחראי וויל?" סבתי שאלה כשראתה אותו מפנה את הכלים.
"וויל הכי אחראי שיש סבתא. הוא דואג לאמא שלו וסופיה כל יום" עניתי.
סבתא חייכה אליו.
"תודה על הארוחה גברת קופר" הוא אמר בנימוס.
"תקרא לי קארין" היא ביקשה.
חייכתי אליו והוא חייך בחזרה מתלהב.
ציחקקתי.
"כדאי שאלך" הוא אמר.
"כן. אבל אני צריכה רק שתראה את התרגיל ההוא שלא הצלחנו לפני כמה ימים, זוכר?" שאלתי.
"אה..כן" הוא קלט את פניי.
סבתי גילגלה את עיניה אבל נתנה לנו לעלות לחדרי בלי כל הפרעה.
סגרתי את החדר ונישקתי אותו.
הוא צחק.
"מה?" שאלתי מצחקקת.
"שנינו יודעים שהיא לגמרי יודעת שאנחנו מתמזמזים פה" הוא ענה.
הרמתי את כתפיי ונישקתי אותו.
הוא נשכב על מיטתי.
"אני שמחה שאתה מרגיש בנוח" ציחקקתי.
הוא משך אותי אליו ואני צעקתי המומה.
נפלתי בחיקו.
הוא נישק את ראשי ושכבנו בדממה למשך דקה.
YOU ARE READING
פה לצידך
Romanceלהיות לוסי זה לא קל. היא איבדה את הוריה בתאונה קטלנית, אחיה הקטן איבד את כושר ההליכה ולוסי עצמה עדיין צולעת ברגל ימין. לאחר התאונה לוסי בנתה חומות. חומות שיגנו עליה כשהחיים מאכזבים. ישנן רק אנשים בודדים בחייה והם סבתה, אחיה, חברתה הטובה ג'יין ווויל...
