הצמיד

פרק 18- השד

"אני, במקום המלך הייתי לוקח את הקסם שלכם" הוא אמר "כי אחרי הכל המלך בעצמו או אפילו אני טובים יותר ממכם, פרחחים, בקסם. אם המעגל דורש את קסם האבנים כבר עדיף לאמן את עצמי ולקחת ממכם את הקסם".

הוא נקטע באמצע דבריו על ידי המלך בכבודו ובעצמו שהופיע מאחוריו, זו הייתה הפעם הראשונה שראינו את המלך קרוב כל כך אלינו, בדרך כלל ראינו אותו רק בחדר הכס ששם ישב גבוה מכולם על כיסאו או כשטייל בחצר, אנחנו מעולם לא התקרבנו אליו מרצוננו. "יוקאי(זה השם של השד) המעגל דורש את הקסם של כל אבן בנפרד ולא במחובר אם אני או אתה ניקח את קסם האבנים המעגל לא יקבל את האנרגיה הזו, וזה סיבוך גדול לחלץ מהם את האנרגייה ובכל מקרה האבנים קשורות לילדים שבחרו, הם לא ישתחררו גם כשימותו"

השד נראה נזוף ונבוך "מצטער, הוד מעלתו". "כיוון שהם רק מתחילים בהתמחות הקסם סביר שיהיו כמה פיצוצים" אמר המלך "לפחות הפעם הם פיצצו ר את הקערה, כוחם של אדוני האבנים עולה על כל מה שאתה יכול להעלות בדעתך, כרגע הם משתמשים ר במעט מן המעט שבכוחם".

כעת הוא פנה אלינו "שיעורי הכישוף יחולקו בין וויזרד ובין יוקאי, כיוון שגם יוקאי הוא מכשף למרות שהוא שד, הוא חזק מאוד". אנחנו לא שמחנו על זה כל כך רצינו להישאר עם וויזרד, השד נראה יותר מדי מרושע אבל עם מילת המלך אי אפשר להתווכח, ואם המלך אומר שיוקאי ילמד אותנו אז זה מה שיקרה.

"מחר" אמר המלך "יהיה לכם גם שיעורי כישוף עם יוקאי" ואז הוא פנה והלך. יוקאי חייך וחשף שני ניבים מחודדים, לבנים ובוהקים "אני נשאר פה" הוא אמר והזיז לצד את שערו שנפל לעיניו "כי אני רוצה לראות את הרמה שלכם".

המשכנו בניסיון להעתיק את הטבעת של וויזרד אבל הפעם בשקט ולא כל כך בשמחה והתלהבות כמו קודם "אל תתייחסו אלי" אמר יוקאי בלגלוג "תרגישו בבית". הוא ממש עצבן אותנו.

כולנו הצלחנו להרים את המים באוויר אבל לא להעתיק את צורת הטבעת כעבור כחצי שעה וויזרד הודיע "עכשיו אני נותן לכם הפסקה, השתמשתם בהרבה כוח קסם כדי להרים את המים באוויר ולהזיזם מעט. גם אם לא הצלחתם להעתיק את הטבעת, זה מעולה שתוך שיעור אחד הצלחתם כבר להרים את המים באוויר בלי שישפכו, זו התקדמות גדולה מאוד, כל הכבוד. אחת המשרתות תביא לכם קצת אוכל כדי שיהיה לכם יותר כוח להמשיך בשיעור".

מיד לאחר שסיים לדבר נכנסו שתי משרתות עם עגלות אוכל, על עגלה אחת היו חטיפים וגלידות ועל העגלה השנייה הייתה צלחת כסף מכוסה. הסתכלנו עליה בסקרנות "היא לא בשבילכם" נהם לעברנו השד "זה האוכל שלי", הוא התיישב על הכיסא היחיד שהיה בחדר והרים את כיסוי הצלחת, היא הייתה מלאה במגוון בשרים אך הם לא נראו מבושלים אלא חיים, והם נטפו נוזל אדום שלא רצינו לחשוב מהו.

"זה לא דם" הוא אמר כשראה את מבטינו הנגעלים "אני לא שותה דם, זה לא טעים והבשר לא חי הוא נא(חצי מבושל, אני לא אוהב לאכול בשר חי, אבל" הוא הוסיף "ילדים קטנים אני מאוד אוהב לאכול, גם חיים וגם צלויים" הוא גיחך והתחיל לאכול.

"אל תתייחסו" אמר וויזרד "יש לו בחילה מבשר חי". התיישבנו על אחד הספסלים הנמוכים ולעסנו חטיפים, גילינו שאנחנו רעבים מאוד, ותוך כמה דקות חיסלנו את כל החטיפים בעזרתו של וויזרד, ראינו אפילו שיוקאי לקח כמה כשחשב שאנחנו לא שמים לב והאווירה הפכה להיות יותר נינוחה.

יוקאי סיפר שהוא בן 20 אבל לפי חישוב השדים הוא בסביבות גיל 100 וגם וויזרד סיפר סיפורים על עברו.

שכבנו כולנו על השטיחים ועל הרצפה ונחנו לפני שנחזור ללמוד.

"מה יוקאי ילמד אותנו?" שאלה סורל "אתה מלמד אותנו כישוף ומה הוא ילמד אותנו?"

"אני מלמד את הכשף עצמו" ענה וויזרד "יוקאי יחזק את הגוף שלכם כדי שתוכלו להשתמש בכישוף לזמן ארוך יותר בלי להוציא יותר מדי אנרגיה, בכדור הארץ זה נקרא ספורט".

אוף, חשבתי הוא בטח יהיה קשוח, זה לא טבעי שהוא יהיה נחמד, הוא מרושע ואני גרועה בספורט. ואז נזכרתי גם המלך מרושע, הייתי צריכה לרגל אחריו ושכחתי מזה לגמרי החלטתי ללכת לאחר השיעור לשער הכניסה ולחפש את המרגל של סטריקת.

לאחר המנוחה קמנו בכוחות מחודשים וחזרנו להתאמן, הראשון שהצליח להעתיק את הטבעת, גם אם לא במדויק היה קונסטנטלי הדבר היחיד שחסר לו היה יהלום קטן. כולנו בהינו בו בקנאה ואפילו יוקאי נראה מסוקרן. קונסטנטלי רק חיכה שוויזרד יראה את ההעתק ואז קרס והמים נפלו סביבו וסביב הקערה. התאספנו סביבו, הוא שכב על הרצפה, הוא התנשם בכבדות וחייך.

"הוא בסדר" אמר וויזרד "הוא פשוט השתמש ביותר מדי אנרגיה, אבל כל הכבוד קון, כשתלמדו עם יוקאי ותחזקו את גופכם תוכלו להוציא יותר אנרגיה בקלות" הוא ניגש לעגלת הנשנושים שהמשרתות השאירו באולם ולקח משם חתיכת שוקולד "תאכל" הוא אמר לקון "זה יעזור לך לשחזר את האנרגיה הרבה שהוצאת" קון אכל את השוקולד והתיישב, הוא נראה קצת חיוור.

"איזה יופי" נשמע קולו המלגלג של יוקאי, "מסתבר שאתם כן שווים משהו בסופו של דבר".

"טוב" אמר וויזרד וקטע את קולו של ברגרת כשניסה להתחיל לריב עם יוקאי "אני משחרר אתכם לשאר היום, קון, בוא איתי למרפא". הוא תמך בקון תחת כתפו והם צאו יחד אנו עזבנו את החדר והלכנו לאגף 3, ישבנו על הספות והפופים הרכים וחיכינו שקון יחזור.

כעבור כמה זמן הוא חזר, כולנו התנפלנו עליו "אתה בסדר?" שאל ברגרת. "כן, כן" צחק קון "אני רק צריך לנוח קצת כי הוצאתי יותר מדי אנרגיה". "בחיים אל תעשה לי את זה שוב" צעק עליו ברגרת וחיבק אותו בחוזקה. לאחר מכן הפצצנו אותו בשאלות כדי שיסביר לנו איך הצליח להעתיק את הטבעת.