הצמיד

פרק 14- חלק ב'- היום הראשון בארמון חצות

הגענו למזרקה ומסתבר שהכלב לא בדיוק כלב, היה לו גוף של כלב ופרצוף של ארנב והוא החליף כל רגע צבע.

המלך הציג לפני את שאר אדוני האבנים ולאחר מכן הציג אותי בפניהם. "היי", אמרתי, ברגרת לא הגיב והפנה את ראשו בשחצנות, "שוויצר" חשבתי, קון- התאום שלו הנהן אליי בראשו, פיס הסתכלה עליי בסקרנות, פרינס נופף אליי וסורל קפצה וחיבקה אותי "תראי", היא אמרה "זה באני הוא חצי כלב וחצי ארנב, גם אני מכדור הארץ, אני שמחה שהגעת בהתחלה הייתי רק עם הבנים וזה היה משעמם ואז הגיעה פיס אבל היא יותר מדי גדולה ממני והיא כל הזמן מתווכחת עם ברגרת על שטויות ועושה לי כאב ראש, אז עכשיו את תהיי החברה שלי, טוב?" את כל זה היא אמרה בלי לנשום ולאחר שנשמה נשימה עמוקה הביטה בי וחיכתה לתשובתי.

"בטח, לא אכפת לי" אמרתי במבוכה "ישששששש!" היא קראה וגררה אותי לכלב ארנב המשונה. "תלטפי אותו, הוא חמוד". "טוב, אני רואה שאתם מסתדרים", אמר המלך "אני הולך בינתיים, יש לי עבודה לעשות. מחר יתחילו השיעורים שלכם, תסבירו לאמילי כל מה שהיא לא מבינה" הוא הסתובב והתחיל ללכת "אה", הוא אמר "פיס וברגרת, אשמח מאוד אם לא תריבו שוב, פעם קודמת שברתם את האגרטל במסדרון ומייד התעצבנה מאוד" והוא הסתובב וחזר לארמון.

ברגע שהמלך נעלם מטווח ראייה פיס אמרה:" איזה מלך שוויצר, חושב שהוא יכול להגיד לי מה לעשות" היא נחרה בבוז "אני יריב עם ברגרת הבורג כמה שרק יתחשק לי". סורל נאנחה "איך קראת לי?" שאג ברגרת וקם בקפיצה על רגליו, "קראתי לך בורג, מה, בנוסף לזה שאתה בורג אתה גם חירש?" ענתה לו פיס "אני בורג" הוא התעצבן "את לא שווה אפילו חצי ממני, אפילו לא עשירית". "נכון", ענתה פיס "אני שווה יותר". עכשיו שניהם כבר היו על הרגליים ועיניהם הבזיקו ברקים, הם החלו לכנות אחד את השני בכינויים מצחיקים: "תוכי מנוזל", "קוף עם אף אדום" וכל מיני בסגנון.

לידי סורל, פרינס וקון צחקו סורל אמרה "זה כל הזמן ככה, הם נראים כמו אחים שרבים על שטויות, עוד מעט יימאס לפרינס לשמוע אותם והוא ינסה לעצור ולהרגיע את פיס וקון ינסה לעצור את  אחיו, לשניהם אין סיכוי רק כשמייד באה שניהם סותמים, הם מפחדים ממנה".

"מה פתאום", קראו פיס וברגרת הם החלו לרדוף אחריה ולנסות לדגדגה עד שתיכנע ותגיד להם שהם המלכים ושהם לא מפחדים מאף אחד, אבל סורל הייתה מהירה מדי והם לא הצליחו לתפוס אותה. כעבור חמש דקות שלושתם שבו למזרקה מתנשמים ומתנשפים אבל מחייכים. סורל יכולה להרגיע את המריבות שלהם יותר טוב מכל אחד אחר.

נשארנו בגינה במשך כל שעות אחר הצהריים והשאר הראו לי כל מיני מקומות שהם אוהבים בחצר הענקית, אני הכי אהבתי מקום שבו היה אגם ענקי מלא בברבורים במגוון צבעים ודגים בכל מיני צורות, גדלים וגוונים. היו שם אפילו דגים שעפו באוויר, היה שם גם מעין ביתן גן יפה עשוי משיש לבן עם פסים וורודים. ישבנו בפנים ופרינס שרץ הכי מהר מכולם נשלח לחזור לארמון ולבקש מהטבחית, קוקרי, להביא לנו חטיפים, ממתקים ושתייה לשם, כל אחד סיפר קצת על עצמו והרגשתי כאילו כולנו חברים כבר שנים. רק בערב, כששמש הצ'אמלון נעלמה, חזרנו לארמון. 

בשבוע הבא

פרק 15- שיעורים.

צום קל🤗