"מה?!" קראה פיס בהלם. "כשחטפו אותך העבירו אותך לבית היתומים, המיילדת לא ידעה שאת הבת שלי כי ניגשנו אליה באנונימיות, פעם אחת כשביקרתי בבית היתומים שבו היית מיד זיהיתי שאת ביתי אך ידעתי שכעת את צריכה להישאר שם כדי להיות מוגנת מסטריקת" המלך חייך "את דומה לאימך אבל את העיניים קיבלת ממני".
"אני רוצה לראות אותה" קראה פיס בהתרגשות. המלך קם והוביל אותנו אל האגף האסור, האגף היה מחולק לשני חלקים, בחלק אחד היו חדריהם של הנסיכה פיס ואחיה סון, בחלק השני היה חדר אחד מלא במכשירים רפואיים שהיו מחוברים לשתי דמויות ששכבו על מיטות, הדמות הראשונה הייתה ילד בגיל של סורל בערך, שערו היה כצבע שערו של המלך- צבע ענבר, דבש. במיטה לידו שכבה אישה צעירה ששערה בלונדיני חלק.
"איך מרפאים אותם?" שאלה פיס כעבור כמה רגעים, היא ניגבה דמעה סוררת מלחייה, המלך הסתובב ויצא מהאגף, "מכאן" יצאנו והלכנו עד למבוך צמחים גבוה ומסובך, מלך חצות ידע את הדרך והלכנו אחריו במהירות, בדרכנו ראינו מספר שלדים מתפרקים.
הגענו למרכז המבוך ושם היה מעיין שמימיו ורודים בהירים, באמצעו הייתה אבן עגולה שעליה שישה סימונים שתאמו במדויק לצורות האבנים שלנו.
"תורידו את התכשיטים" אמר מלך חצות והוריד את כיתרו, הורדנו את התכשיטים והתאמנו אותם לצורות החקוקות בסלע.
אור חזק זהר מכל אחת מהאבנים וזרם לאבן היהלום של המלך שהייתה במרכז המעגל מתוך האור יצאה פיה, שמלתה הארוכה, הלבנה התנופפה סביב רגליה ועל ראשה עם השיער הבלונדיני, כמעט לבן ומתולתל היה נזר יהלומים "מה בקשתך מידנייט?" היא שאלה בקול פעמונים עדין.
"מידנייט?" שאל פרינס, "זה שמי האמיתי" לחש לו מלך חצות "אני מקווה מאוד שלא חשבת שהורי קראו לי מלך חצות זה אפילו לא הגיוני, מי קורא לילד שלו מלך חצות? שמי האמיתי הוא מידנייט." פרינס הסמיק, מסתבר שזה בדיוק מה שחשב, וגם אנחנו, המלך נענע בראשו בסלחנות וחיוך עלה על פניו.
"מה בקשתך?" חזרה הפיה שוב "אני רוצה שאשתי ובני יחלימו" ענה לה מידנייט, היא החלה לזהור "בקשתך התקיימה" היא אמרה "רגע" ביקשנו ממנה, "תרפאי בבקשה גם את אנג'ל, היא הקריבה בשבילנו את זיכרונותיה" הפיה עצמה לרגע את עיניה הוורודות, "היא בריאה ושלמה" אמרה ונעלמה במטר ניצוצות.
מלך חצות הסתובב והתחיל לרוץ במהירות בחזרה לאגף האסור ואנו ניסינו לעמוד במהירותו שלא נעלם ונתקע פה לנצח. בדרך ניסו לדבר איתו מספר מפקדים אך הוא התעלם מהם והמשיך לעבר האגף. נכנסנו לאגף אשתו ובנו התעוררו וישבו מבולבלים במיטותיהם "אבא", "מידנייט" נשמעו כשראו את מלך חצות עומד בפתח, המלך לא נכנס, הוא עמד בכניסה ובכה ללא בושה, אשתו ובנו קמו ועזרו לו להיכנס ולהתיישב על כיסא שהיה בחדר.
"מצאתי את הבת שלנו" הוא אמר לאשתו "ואת אחותך הגדולה" הוא אמר לסון פיס נכנסה לחדר ודרלינג, אשתו קפצה והכניסה אותה לחיבוק המשפחתי. אנחנו נסוגונו חזרה החוצה, לא יכולנו להפריע לאיחוד המרגש.
הלכנו לאגף שלנו והתיישבנו על הפופים והכורסאות ואפילו על שטיחי הרצפה, סיפרנו לסורל ולקון את כל מה שהיה בכלא בשלב כל שהוא נכנסה גם אנג'ל שהחלימה לחלוטין וגם וויזרד נכנס וסיפרנו לו בהתלהבות על הכישופים שהצלחנו לעשות, אפילו יוקאי הגיע כי היה מסוקרן לשמוע האם באמת אשתו של מלך חצות החלימה, הוא סיפר שהיא תמיד התייחסה אליו יפה. דיברנו ודיברנו עד שסורל נרדמה על הרצפה ואז הלכנו לחדרינו לישון.
למחרת אכלנו כולנו, יחד עם המורים ואשתו ובנו של מלך חצות, התחברנו בקלות עם בנו שנראה שהתאהב בסורל וחיבבנו את אשתו.
החלטנו שנישאר בארמון עוד שבועיים ולאחר מכן נחזור לביתנו, ביום השני הגיעו לארמון מלך פרדיס- בגלייטר, אביו של פרינס ומשפחתו הם היו ממש נחמדים.
הימים חלפו במהירות וכעבור שבועיים עמדנו אני וסורל בפתח למשגר שיוביל אותי ואת סורל למשגר בכדור הארץ ומשם יסיעו אותנו לביתנו, לאחר אינסוף פרידות והבטחות לבוא לבקר עברנו במשגר, והגענו לאחוזה, האחוזה של ארטמיס. היא פגשה אותי ואת סורל ברגע שיצאנו מהמשגר ודרשה שנספר לה כל מה שקרה, לאחר מכן היא הסיעה אותנו לבתינו.
משפחתי שמחה מאוד לראות אותי שוב וגם להם הייתי צריכה לספר הכל, כמובן.
באותו יום זו הייתה הפעם הראשונה לאחר כשלושה חודשים שנכנסתי לביתי וראיתי את משפחתי הם כולם בכו והבית המה משכנים שנכנסו ויצאו. הבאתי לאמי את המתכונים שביקשתי ממטבחי מלך חצות. כל פעם שהתגעגעתי לאחרים הסתכלתי על הצמיד שלא ירד מידי, ושמרנו בכל זאת על קשר דרך המקשר, טלפון מיוחד שהעביר אותות לאורך כל היקום, מלך חצות הביא לנו אותו וגם לו היה כזה, מדי פעם היינו מתקשרים לדבר עם סון ועם המורים שלנו והחלו בארמון בהכנות לקראת משגר שיוצב בבית שלי ובבית של סורל כדי שנוכל להגיע בקלות לבקר בארמון חצות וכדי שנחזור ללמוד כישוף, זה כזה כיףףףףף.
מיטתי לא הייתה נוחה כמו בארמון חצות אבל עדיין סוף סוף...
הייתי בבית...
אבל זה עדיין לא הסוף
רומארק עוד חי
והוא לא יוותר על נקמתו
במלך חצות ובנו.
YOU ARE READING
הצמיד
Fantasyכשיום אחד מצאתי צמיד יפהפה עם אבנים כחולות לא ידעתי שהוא הולך להכניס אותי לתוך כמה מלחמות
