הצמיד

פרק 4- החטיפה

כשרציתי לצאת גיליתי שנתקעתי שני אלפים עם גלימות שחורות חסמו את הכניסה, "אבל הגבירה ארטמיס אמרה שלא תוכלו להיכנס יותר" מחיתי, והם ענו "נכון, הגבירה הלבנה חסמה את כניסתנו לשכונה אבל האדון שלנו חכם בהרבה הוא רצה שנאמר לו את הניסוח המדויק שהיא אמרה, שרק צבא לא יוכל להיכנס אבל אם אנחנו רק חמישה אלפים החסימה לא מונעת את כניסתנו כי הגבירה לא חושבת שחמישה אלפים יפריעו יותר מדי, אם היינו שישה החסימה לא היתה נותנת לנו להיכנס".

חשבתי לרגע והבנתי שזה הגיוני, אוף, פעם הבאה שאפגוש את ארטמיס אני אומר לה בדיוק מה דעתי על הניסוח העלוב, לפתע קלטתי משהו משונה גם בדבריו של האלף, "אתם רק שני אלפים לא חמש". "טעות" ענה אלף שעמד מאחורי, "אה?" בהיתי בו לרגע בטפשות אבל אז נבהלתי וניסיתי לברוח הוא תפס אותי במהירות ושם על פני בד ספוג במשהו בעל ריח משונה "לילה טוב" אמר האלף, מיד הבנתי למה הוא התכוון בזה, החומר היה חומר הרדמה ותוך שניות חשתי עייפות נוראה והכל השחיר.

הרגשתי שאני שוכבת על מיטה לא כל כך נוחה ושאני מכוסה בשמיכה "מה קרה?" חשבתי ,ניסיתי להתרומם ולהסתכל סביבי "אוחחחחח" גנחתי הראש שלי כאב נורא, נשארתי לשכב והרמתי את ידי כדי לעסות את ראשי, היד שלי היתה משום מה כבדה מאוד וכשהזזתי אותה נשמע צלצול מתכתי, המשכתי לשכב לכמה דקות וכשהפעימות בראשי חלפו הזדקפתי לישיבה, הסתכלתי על ידי והבנתי מה היה הצליל, הייתי קשורה לקיר בשרשרת מתכת עבה.

פתאום חזר אלי כל מה שקרה שראיתי סמטה לא מוכרת ונכנסתי אליה ו... "יש אלפים בשכונה" צעקתי, אבל אז נזכרתי שאני בכלל לא בבית, רגע, איפה אני בכלל??????

"לא להיכנס לבהלה, לא להיכנס לבהלה", מלמלתי לעצמי "אני אצא מכאן, אני אצא מכל הבלאגן הזה ואשמיד את הצמיד".

"נכון, היו אלפים בשכונה" נשמע קול לידי ואני שעוד הייתי מתוחה התחלתי לצרוח "אההההההההההההההה", "רגע ,מה? מי אתה בכלל?מה אתה רוצה ממני?" שאלתי את הקול, "עניתי לך תשובה למה שצרחת לפני רגע" 😵 "מה?" שאלתי והפגנתי שוב את טפשותי, "צעקת שיש אלפים בשכונה", אמר הקול בקוצר רוח "ואני עניתי לך שהיו אלפים בשכונה".

"איפה אני? מי אתה? מה אני עושה פה? מה אתם רוצים ממני?" יריתי לעברו שאלות בקצב מהיר, הקול יצא מהצללים היתה לו מסיכה על פניו ואוזניים מחודדות משני צידי פניו "אתה אלף" נרתעתי בפחד "למה חטפתם אותי? מה אתם רוצים ממני?" חזרתי על שאלותי.

 "אני לא יכול לומר לך מי אני", התחיל האלף "אולי בהמשך אקבל אישור לומר לך",הוא הסתכל עלי לרגע וקלט את השאלה הבאה שלי "לא אנחנו חטפנו אותך, וגם על זה תקבלי תשובה בהמשך, אני לא יכול לגלות לך כרגע מי הקבוצה שלי ומי חטף אותך" הוא נשם עמוק "לשאר התשובות את כנראה לא תאמיני, אנחנו לא בכדור הארץ, אנחנו במקום אחר ,בכוכב אחר לחלוטין" זה לא כל כך הפתיע אותי, מרוב הדברים שהועמסו עלי לאחרונה, שיש אלפים, ועכבישים ענקיים, וטרולים וענקים אני לא אתפלא גם אם יש פה רוחות רפאים ושדים וכל הדברים שבסרטים. הוא המשיך "את נמצאת בעולמאחר וכמו שאמרתי, לא יעזור לברוח הוא בכלל לא ליד כדור הארץ, לפחות לא במושגים שלך. את נמצאת כאן בגלל שאת אדונית הצמיד ואני לא יכול לומר לך יותר מזה" הוא אמר וכשהבחין במבטי המרדני הוא נאנח "אני אבקש אישור לספר לך אבל זה בוודאות לא יקרה היום, סיפרתי לך כבר הרבה יותר ממה שאני יכול".

הוא התקרב אלי והניח לי ביד מין דבר שנראה כמו מחשב אבל קטן בהרבה, "זה מחשזרה" הוא התחיל אך אני קטעתי אותו "מה הקטע שלכם עם המילים המחוברות? עולם אחר, מחשב עזרה מה עוד??????" הוא צחקק "לא אני המצאתי את השמות האלו ומי שהמציא אותם הוא או סנילי שלא יודע מי הוא בכלל או שהוא מת" "אתם כל כך לא מפותחים שרק לפני כמה עשרות שנים המצאתם שם לכוכב שלכם?" שאלתי, "לא, מה הקשר?" הוא ענה "אנחנו הרבה יותר מפותחים מבני האדם ,החיים של אלף ממוצע הם כמעט נצחיים ואנחנו יכולים לחיות כמה אלפי שנים" "בן כמה אתה?" שאלתי בסקרנות "אני עוד צעיר, רק בעוד שבועיים אני יהיה בן 30" "וואו אתה כל כך מבוגר" אמרתי בהתפעלות "הו לא", הוא ענה "אני דווקא ממש צעיר יחסית לאחרים,אבל יש לי אח שרק בן 14 הוא הכי קטן בעיר שלנו" התעצבנתי, "אני בת 14 וזה לא גיל עד כדי כך צעיר" אמרתי בעלבון "סליחה, סליחה" הוא אמר.

"מה המחשזרה הזה עושה?" שאלתי "כשתרצי משהו כמו אוכל, מים, מיץ ,חטיפים, סרטים או משחקים וכל דבר אחר פשוט תרשמי אותו ותקבלי, בגבולות ההיגיון כמובן, התאמנו את האספקה שלנו לדברים שחשבנו שתאהבי אבל אם יהיה חסר משהו נוכל ללכת לכדור הארץ כדי להשיג אותו, ולא, אני לא יגלה לך איך אנחנו עוברים לכדור הארץ, למרות שבכל מקרה את לא תוכלי לצאת בלי אחד מאיתנו" הוא אמר.

הוא יצא מהחדר והשאיר אותי לבד. פתחתי את המחשזרה הייתה לו מקלדת ומסך בדיוק כמו מחשב רגיל "כל כך מעתיקנים" חשבתי לעצמי אם כי ייתכן שהם המציאו את המחשב לפני בני האדם.

נזכרתי שהאלף במסיכה אמר שאני יכולה לבקש מה שאני רוצה אז ביקשתי לצאת עשיתי enter וזה נשלח, לאחר שניה קיבלתי תשובה "בקשתך לא אושרה". היד שלי כבר כאבה אז ביקשתי להשתחרר מהשרשרת והשרשרת התנתקה אך אז נכנס רובוט קטן ושם עלי צמיד קטן ועדין ביד שהיתה בלי הצמיד עם האבן הכחולה שבגללו התחילו לי כל הצרות "הצמיד זה צמיד מעקב" הוא אמר בקול צייצני ומצחיק "הוא לא ירד אלא רק על ידי המושל שלנו או מי שיודע את הקוד" הוא הסתובב וחזר לחור שממנו יצא.

חשבתי מה כדאי לי לבקש ובינתיים הסתכלתי סביבי ובחנתי את חדרי החדש, החדר היה עגול וגדול והיה צבוע במלא גוונים של כחול שאפילו לא ידעתי מה שמם, המיטה היתה גם היא עם מצעים כחולים ואפילו השולחן והכיסאות היו גם הם כחולים, יש לאלפים האלה כנראה אובססיה לצבע הכחול.

השתעממתי והתחלתי לבקש מהם ספרים סרטים ומשחקים וכל בקשותי נענו על ידי הרובוט הקטן שהביא לי את מבוקשי. גם קיבלתי הרבה ממתקים, ובכללי היה די נחמד אבל עדיין רציתי לקבל הסברים ורציתי לחזור לבית שלי. נזכרתי שבספרים אנשים בכלא עושים שביתת רעב עד שמשחררים אותם, החלטתי גם אני לא לאכול כלום עד שיגידו לי מה הם רוצים וישחררו אותי לבית, ההחלטה לא לאכול לא הייתה כלכך קשה כי התפוצצתי כבר מכל החטיפים והממתקים שאכלתי.

פרק 5- הסברים

יצא בשבוע הבא