נכנסנו לתוך הכלא, לא היו שערים מפלדה או מנעולים בכניסה, הגענו לחלל ענקי שהואר במעט לפידים פה ושם. מצד אחד הייתה דלת עץ שעליה היה רשום 'חדר השומרים' התרחקנו ממנה כמה שיותר, מולנו ניצבו שלושה פתחים מעוגלים וחשוכים, ברגרת הוציא את המפות מכיסו, "אנחנו צריכים ללכת בפתח האמצעי" הוא אמר.
אנג'ל לקחה לפיד שהיה תלוי על הקיר "אנחנו נצטרך אור" היא אמרה "מי יודע אם יהיו לפידים בדרך". מאחורינו שמענו את צעקות השומרים שחוזרים למבנה "אנחנו צריכים ללכת לפני שהם יבואו" אמרה פיס. באותו רגע הגיע השומר הראשון לכניסה "היי, אתם, מה אתם עושים כאן?" כולנו הרמנו את רגלינו ורצנו לפתח האמצעי, "אל תדאג" שמענו מאחורינו שומר אחד לחברו "הם בחיים לא יצאו מכאן".
כעבור כמה זמן הגענו לקיר שחסם את המשך דרכנו "יכול להיות שהיינו צריכים לפנות איפה שהוא בדרך?" שאל פרינס את ברגרת "לא" הוא ענה "לפי המפה צריך ללכת רק ישר".
חיפשנו סביבנו דרך להמשיך לפתע האיר הלפיד על פסל מפחיד מאבן, לפסל היה ראש של אישה וגוף של אריה "זה ספינקס" אמרתי. "אוי" אמרה אנג'ל ואפילו באור העמום ראינו שהיא מחווירה "זה גרוע מאוד".
המשכתי להביט על הספינקס ולפתע עיניה מצמצו לעברי "אהההה..." צרחתי ונרתעתי לאחור "מה קרה?" מיהרו אלי האחרים "ה...ה...הפסל הזה מצמץ" גמגמתי "את בטוחה שלא דמיינת?" שאל פרינס. "היא לא דמיינה" אמרה הספינקס, פיה התעוות לחיוך מחריד "אני אשאל אתכם חידה אם תענו נכון אתן לכם לכם להמשיך, אם תטעו אוכל אתכם ואם תמנעו מתשובה אתן לכם לחזור אחורה".
"אנחנו חייבים להמשיך" אמרה פרינס "ניקח את החידה", אף אחד לא התווכח איתה.
הספינקס חייכה "וזו החידה:
ראשית חשבו על איבר ראייה
תחילתו של כל עונג סופו של כל רע
צרפו כלי קבוע בכל ארוחה
גם לולא תאחזו בו יהיה בידכם
לבסוף תנו כינוי שמוצמד, מה חבל,
לאדם שנתקל רק בחוסר מזל
כולם מתחברים ליצור מרתק
מין מפלצת או חיה שאותה לא תרצו לנשק".
"אני מכירה את החידה הזו" אמרתי "זה מהספר הארי פוטר".
הספינקס חייכה "היה לי פעם משעמם אז הביאו לי את הספר הזה, אז מה התשובה?"
"אמממ" חשבתי "שכחתי, קראתי את הספר הזה לפני הרבה זמן", התישבנו על האדמה וכתבנו את החידה על החולות. פיס הייתה הראשונה שמצאה את התשובה "התשובה היא עכביש" אמרה בתרועת ניצחון.
"יפה מאוד" אמר הספינקס "תקוו שהוא לא יחכה לכם בהמשך" היא חייכה חיוך מפחיד וקפאה.
ברגע הראשון לא קרה כלום ואז נשמעה חריקה חזקה בחלל, הקיר שלפנינו ירד למטה רצנו כולנו, עברנו והגענו למקום שונה לחלוטין. מתחילת הכלא עד לספינקס הכלא היה בנוי מלבנים חומות וגדולות וכל כמה מטרים היה לפיד כעת הגענו למקום מלא אור אם כי לא היה לנו מושג מאיפה מגיע האור כי לא היו לפידים או נורות, המקום היה מלא בצמחים משונים, עצים ענקיים בצבעים בוהקים, פטריות זוהרות בגודל פטריות ומולנו היה שביל עפר צר.
ברגרת הסתכל על המפה "צריך להמשיך ישר עד שיהיה פיצול", התקדמנו בשתיקה. כעבור כמה דקות ראיתי לצד עץ מחוץ לשביל פרח ורוד יפהפה, הלכתי אליו, רציתי לראות אותו מקרוב, הפרח רעד. "אל תרדי מהשביל" צעקה אלי אנג'ל "ייתכן שיש כאן צמחים רעילים וטורפים", מיהרתי לשביל וכשהסתכלתי לאחור ראיתי שהפרח היפהפה נפתח וגדל לגודל עצום ובולע חיפושית צהובה בגודל ראשי, נרעדתי והמשכתי ללכת.
הגענו לפיצול "ימינה" אמר ברגרת ופנה, כולנו הלכנו אחריו "בפיצול הבא צריך לפנות שוב ימינה".
התחלתי להרגיש עקצוצים בעורפי, כאילו מישהו או משהו מסתכל עלי ועוקב אחרינו "רק אני מרגישה שמשהו עוקב אחרינו?" שאלתי "גם אני מרגיש את זה, אמר פרינס, האחרים הנהנו. מאחורינו החלו להישמע חריקות, לא יכולתי להתאפק והסתובבתי, מה שראיתי גרם לי להחסיר כמה פעימות לב מרוב פחד. העצים נעו, ענפיהם הושטו לעברנו ושורשיהם יצאו מן האדמה והחלו לרדוף אחרינו, עץ לא יכול לרוץ ככה שהנחנו שהם יהיו איטיים, אבל הם היו ממש מהירים.
התחלנו לרוץ במהירות קדימה, בדרך הייתה פנייה ימינה אבל לא שמנו לב אליה והמשכנו ישר. לפתע החריקות פסקו, נעצרנו והבטנו לאחור, העצים נעצרו במרחק כעשרים מטר מאחורינו, "למה הם נעצרו?" שאלה פיס. "כנראה כי יש משהו שהם מפחדים ממנו" אמר ברגרת ברעד, העברנו את מבטנו קדימה, לפנינו עמד עכביש ענק יותר מכל העכבישים של מלך חצות, העכביש הסתכל עלינו ובטו גרגרה גרגור רועם "איזה יופי" הוא אמר "ארוחת בוקר". מאחורינו נשמעו רחשים ועכבישים גדולים נוספים, אם כי קטנים יותר מהעכביש הראשון, הגיחו מצידי השביל וחסמו לנו את הדרך אחורה.
חלק מהעצים חזרו בחזרה למקומם במהירות הכי גדולה שיכלו וחלק נשארו לצפות בנו.
לפתע נפלטה מברגרת צרחה בלתי רצונית וכל גופו רעד "תתקרבו אלי" הוא אמר "מהר", הצטופפנו סביבו ומסביבנו עלתה טבעת אש ירוקה גדולה שגדלה והתרחבה עד שהעכבישים נשרפו, האוויר התמלא בריח בשר ושיער חרוך והאש כבתה, מסביבנו לא נותרו אלא רק ערימות אפר שהתפזרו ברוח הקלה שנשבה.
"מגניב" אמר ברגרת והתעלף, כעבור כמה דקות הוא התעורר, לאחר שקיבל בקבוק מים על הפרצוף "איך עשית את זה?" שאלנו אותו בהלם ובקנאה "לא יודע" הוא אמר מלא בגאווה עצמית "זה פשוט קרה".
הוא הוציא את המפה "צריך לחזור אחורה, פספסנו פנייה" לא רצינו לחזור לכיוון העצים אבל נראה שהם פחדו מברגרת, כל צעד שעשינו קדימה הם נסוגו שני צעדים לאחור.
פנינו בפנייה וכשעלתה על השביל חיפושית אדומה וצהובה ארסית למראה נרתענו לאחור ולא זזנו עד שירדה מהשביל.
אבל אחריה חיכה לנו משהו יותר מפחיד ממנה.
YOU ARE READING
הצמיד
Fantasyכשיום אחד מצאתי צמיד יפהפה עם אבנים כחולות לא ידעתי שהוא הולך להכניס אותי לתוך כמה מלחמות
