בעקבות האזעקה נשמעו צעקות וצעדי שומרים, עד שהצלחנו לשחרר את סורל ולצאת מהחדר כבר הייתה בוצת השומרים הראשונה מעבר לפנייה, ברגרת ניסה להוציא את המפה אבל גילה שכיסו ריק "המפה נעלמה" הוא קרא. עכשיו היינו צריכים לברוח בלי מפה, כששומרים רודפים אחרינו, סורל בקושי יכולה ללכת ואנג'ל עדיין לא התעוררה. במצבנו נראה שבלתי אפשרי שנצליח לברוח.
התחלנו לרוץ בדרך שבה הגענו ועלינו לחלל הכניסה של הכלא שבו היינו לפני שירדנו למרתפי החקירות, רצנו במעלה המדרגות הצרות ודפקנו על הקיר בניסיון לחזור למדבר ומשם איכשהו להתחלה, זה לא עבד... הדרך שבה הגענו היא לא הדרך החוצה וכעת היינו לכודים על מדף צר כשמצד אחד חומה בלתי עבירה, משני צדדים סכנת נפילה מגובה שלוש קומות ומהצד האחרון קבוצת שומרים שעלתה לכיווננו.
בראש קבוצת השומרים צעד איש גבוה עם קסדה בעלת אף מעוקל ומחודד, קולו היה עמוק ורועם "המלך אמר ללכוד אותם ולהחזירם לארמון, את כולם, לא לפגוע בהם!!!!!!!!!!"
סורל צנחה על ברכיה וכל גופה רעד "זה החוקר" היא נשמה בכבדות "אין לנו סיכוי לברוח ממנו".
לפתע גופה של סורל החל לזהור בצבע ורוד בהיר וחזיזי אור נשלחו ממנה לכל הכיוונים, שברו את הקירות והפילו שומרים, אך השומרים היו רבים וסורל הייתה חלשה מדי, תוך כמה שניות הוקפנו בשומרים כשנשקיהם מכוונים לראשנו.
השומרים התנפלו עלינו וקשרו את ידינו בחבלים חזקים הם הפרידו בינינו וכל אחד הוקף בעשרה שומרים, תיקינו נלקחו ולכל קבוצת שומרים הצטרף אלף אחד שהיה יכול לעשות קסמים חזקים במיוחד, אם במקרה כוחותינו התעוררו שוב, אם כי אנחנו לא שלטנו בהם, הצטערנו שלא הקשבנו יותר בשיעוריו של וויזרד.
את אנג'ל ואת סורל הרימו שומרים, כי אנג'ל הייתה חסרת הכרה וסורל לא יכלה ללכת.
כולנו הלכנו בראשים מושפלים תוכניתנו השתבשה, קורבנה של אנג'ל היה לשווא וכעת, עד שהצלחנו לברוח משם, אנחנו חוזרים לארמונו של מלך חצות המרושע.
השומרים העלו אותנו לרחפות נפרדות אך עדיין היינו בליווים של עשרת השומרים, האלף המכשף וטייס.
השומרים שהיו איתי ברחפת דיברו וצחקו ביניהם על הגמול השמן שוודאי יקבלו כשימסרו אותנו למלך חצות.
כעבור שעה הגענו לארמון, הרחפות נחתו מול המבנה הראשי, כך שגם אם היינו מתכננים לברוח לא היה סיכוי.
הובלנו במהירות לחדר הכס, המלך ישב על הכיסא המפואר זועם, עיניו כמעט ירו לעברנו ברקים "צאו מיד!" הוא ציווה על השומרים והם השתחוו ויצאו, את אנג'ל הם הניחו על הרצפה "עצור" המלך ציווה על שומר אחד "קח את האישה הזו למרפאה ותגיד לשומרים בכניסה להביא את הילד" הילד היה בוודאי קונסטנטלי וראיתי איך ברגרת שהוצב לידי מתקשח, נגעתי בזרועו בתקיפות והוא נרגע מעט, עדיין היינו קשורים והמלך הביט בנו בזעם ולא אמר מילה אך אין ספק שאם ננסה לברוח או לתקוף אותו, טוב בוודאות אנחנו לא ננצח ורק במקרה נדיר במיוחד נהיה חיים.
כעבור כמה דקות נכנס שומר יחד עם קון שהיה קשור גם הוא, עיניו נפערו בבהלה כשראה אותנו. כששם לב לסורל נרגע מבטו מעט אך ראו שהוא עוד מבוהל ממשהו.
כשהדלת נסגרה לאחר שהשומר יצא המלך דיבר "מה עשיתי לכם שאתם כל כך מתנגדים לי?" הוא שאל. "אתה כלאת ועינית את סורל" ענה ברגרת בכעס "אתה כלאת את קון ואתה רודן ששולט שלא ביושר על אומת האלפים".
"אני כלאתי את סורל כי רציתי לשמוע מה היא יודעת על סטריקת, אני לא ציוויתי לענות אותה, להפך, אמרתי לשומרים שישימו אותה בתא הכי גדול והכי טוב בכלא" המלך אמר בשלווה קפואה. "אז למה היא פצועה?" קרא ברגרת, "למה מצאנו אותה כלואה בתא חקירות כשכולה דם? היא אמרה שהחוקר עינה אותה ופגע בה" אמר פרינס "היא לא סתם תגיד את זה והיא לא תפגע בעצמה".
המלך נראה מרוגז וזועם אפילו יותר וקרא לאחד השומרים שחיכה בחוץ "תקרא בבקשה לשומר" הוא אמר וכעסו מפעפע מבין המילים, השומר נרתע והלך.
החוקר הגיע וסורל נרתעה והתחבאה מאחורינו. "מה עשית לה?" שאל המלך בכעס. "קיבלתי מכתב מהוד מעלתו שבו היה רשום שעלי להוציא בכל דרך את כל הידע שיש לילדה ל הארמון ועל הוד מעלתו ועשיתי זאת".
"אני לא ציוויתי זאת" שאג המלך והחוקר נרעד.
"אני יודע מי זה" מלמל המלך לעצמו כאילו שכח לרגע שאנחנו לפניו "אחי הצעיר והנחמד" הוא אמר בבוז.
"אל תשקר, קראה פיס בכעס "בחיים לא שמעתי שיש לך אח". "תכבדי את עצמך" קרא החוקר והתקרב אליה באיום "את מדברת אל המלך". "תשתוק אתה" יצאנו כולנו נגדו "אתה פגעת בסורל והיא רק ילדה קטנה, אין לך זכות דיבור", פיס וברגרת החלו לקלל אותו במגוון הקללות המטופשות שלמדו אחד מהשני.
למלך נמאס מכל הצעקות "שקט!!!!!!" הוא צעק ולאט לאט השתתקנו. "אני מצטער שלא הסברתי לכם קודם, לא חשבתי שאחי יעשה צעד נועז שכזה, מעולם לא סיפרתי לאף אחד עליו כי הוא גורש מהממלכה" הוא הביט עלינו וקרא לשומר, "תשחרר אותם מהחבלים ותן להם כיסאות לשבת וקצת אוכל" ציווה, הודינו לו בליבנו כי לא יכולנו לעמוד אפילו עוד רגע מרוב עייפות, צמא ורעב, לא ישנו כל הלילה והיום ועכשיו כמעט הגיע הערב, גם לא אכלנו כלום כמעט מאז ארוחת הערב בארמון אתמול והנשנוש הקטן שאכלנו בדרך לכלא.
המלך חיכה עד שהשומר חזר עם כמה משרתים שהביאו לנו כיסאת ושיחררו אותנו מהחבלים ההדוקים, התיישבנו בכיסאות והמשרתים הביאו לנו ולמלך אוכל. כמה דקות אכלנו בשקט, החוקר ישב במרחק מה מאתנו, המלך לא הוציא אותו.
כשהמלך ואנחנו שבענו חזרו המשרתים והוציאו את הכלים, כשיצאו המלך חזר לדבר, ובקולו נשמעה מעט עצבות.
"אני הוא צאצאה של המלכה ביוטי, המלכה שהפכה לשמש הצ'אמלון. ביתה של ביוטי ילדה את אמה של סבתי, היא ילדה את סבתי וסבתי ילדה את אבי, לאבי ולאימי נולדו שני ילדים, אני..." הוא נאנח "וסטריקת".
YOU ARE READING
הצמיד
Fantasyכשיום אחד מצאתי צמיד יפהפה עם אבנים כחולות לא ידעתי שהוא הולך להכניס אותי לתוך כמה מלחמות
