המשכנו ללכת ופתאום כל האזור נעשה חשוך, מאחורינו היה אור ולפנינו חשוך לגמרי, ראינו אחד את השני רק בזכות זה שהיה סוג של ירח שהאיר קצת ובזכות רוחות הרפאים הלבנות שחלפו סביבנו, הסתכלנו על ברגרת בשאלה והוא הנהן, לא תעינו בשום פנייה, זו הדרך שבה עלינו ללכת.
הרוחות לא התקרבו אלינו וזה בהחלט הקל מעט על תחושת הפחד הנוראה, אך בהמשך הדרך עמד יצור שדמה במבנה גופו לבן אדם.
היצור לא היה איש, אפילו לא קרוב לזה, כך התברר כשהתקרבנו, הוא היה גרים. גרים הוא מין רוח רפאים זדונית ופיזית, כלומר לא יכולנו סתם לעבור דרכו, גופו היה מוצק ואמיתי, על גופו היו סימנים שחורים שהסתובבו בפיתולים ונראו חיים, על גופו הבהיר והבוהק זה נראה מטריד ומחריד.
הוא הסתובב לעברנו ופניו היו פני גולגולת , פיו זז, "אם אתם רוצים לעבור בלי הפרעה מצידי ומצד חברי הרוחות אתם צריכים לתת לי את המעדן שאני הכי אוהב..." הייתה לנו תחושה שהוא לא ירצה משהו מהאוכל שהבאנו איתנו. הוא העביר את מבטו עלינו ולשונו ליקקה את שיני הגולגולת שלו, כי לא היו לו שפתיים "מישהו מכם יצטרך להביא לי את כל זכרונותיו".
"לעולם לא" קראה פיס "לא נעשה זאת", "אז אני אוכל את כולכם" אמר הגרים בשמחה והסימנים על גופו התפתלו והתנועעו במהירות הוא החל להתקרב אלינו באיום. "חכה" אמרה אנג'ל "אני אתן לך את זכרונותי אבל תשבע לנו בשמך, בכבודך, ובכל היקר לך שתתן לנו לעבור בלי בעיה", "מוסכם" אמר הגרים בגיחוך. "תשבע" דרשה אנג'ל והגרים נשבע "אני מבטיח שלאחר שאוכל את זכרונותייך אתן לשאר חברייך לעבור ללא שום סכנה מצידי ומצד חברי, אני נשבע על כך בשמי (וכאן אמר מילה מסובכת שלא הבנו אך כנראה הייתה השם שלו), אני נשבע על כך בכבודי, ואני נשבע על כך בכל היקר לי" הוא חייך חיוך מזוויע "בסדר?" "כן" אמרה אנג'ל.
"בואי לכאן" הוא אמר והתיישב על השביל. "לא, אנג'ל" קראו פיס ופרינס "אל תעשי את זה, את צריכה להתחתן עם ברון". אנג'ל עצרה וחייכה אליהם חיוך דומע "אל תדאגי לי, אם אני לא אשרוד תגידי לברון שאני אוהבת אותו, ושאני מצטערת"
היא הגיעה אליו והוא הניח את ראשה על ברכיו, בעדינות, הוא לחש לה משהו שלא שמענו והיא עצמה את עיניה, הוא הוציא את לשונו הארוכה ונגע במצחה הלשון נבלעה בתוך ראשה.
אנג'ל פערה את פיה בצרחה אילמת והתפתלה מעט באחיזתו ואז קרסה ולא זזה יותר.
כעבור כמה דקות הגרים הוציא את לשונו "טעים" הוא מלמל. "טוב" הוא אמר "אני אקיים את ההבטחה שלי קחו אותה ותמשיכו" הוא התפוגג לאיטו עד שנשאר רק פיו המחויך ואז גם זה נעלם וברקע נשאר ההד של צחוקו הלעגני אחריו נעלמו באיוושה קלה גם שאר הרוחות שמסביב רק אנג'ל נותרה שוכבת על השביל.
"אנג'ללל!!!" קראה פיס ורצה אליה בדמעות, פרינס רץ אליה גם כן, רק אני וברגרת לא הצלחנו לזוז ממקומנו, היינו בהלם, דמעות הרטיבו את פנינו ופשוט בהינו, לא יכולנו לזוז.
YOU ARE READING
הצמיד
Fantasyכשיום אחד מצאתי צמיד יפהפה עם אבנים כחולות לא ידעתי שהוא הולך להכניס אותי לתוך כמה מלחמות
