"תראו תראו" אמר המלך "אדונית הצמיד הגיעה עם ליווי, השאלה היא אם האדונית הגיעה מרצונה האישי או שהליווי שלה החליט להביא לי אותה ולקבל על זה פרס"."אני באתי מרצוני האישי" אמרתי בהתרסה, מלך חצות הזכיר לי את הבנות השוויצריות והגאוותניות שלמדו איתי פעם, הן חשבו שכל העולם כפוף לרצונן ושכולם צריכים לעשות מה שהן אומרות ולתת להן כל מה שהן רוצות, תמיד שנאתי את הבנות האלו בעיקר כי הייתי בקבוצה השקטה שתמיד בצידי הכיתה והן תמיד הציקו לי ולשאר חברותיי.
"הגעת בעצמך, מה. טוב אני מניח שלא אשמיד את העיר הזאת היום", הוא עשה פרצוף מדוכא "לא נורא, אני אשמיד אותה בפעם אחרת ולפחות לא אבזבז חיילים למרות שיש לי יותר ממספיק", עכשיו ממש התחשק לי להחטיף לו.
"כל המלווים של הילדונת", הוא קרא בקול סמכותי "תתרחקו עכשיו 40 צעדים לאחור". רוי, אמיה וג'סי החליפו מבטים ואז רוי סימן בידו וכל הקבוצה נסוגה לאחור ואני נשארתי לבדי באמצע שני המחנות "יופי", אמר המלך "עכשיו האדונית הצעירה תתקרב ותבוא אלי". התחלתי לצעוד וכעבור כמה צעדים בודדים הוא קרא "איגוף" מיד יצאו מצבאו עשרה אלפים עם שריון וקסדה נוצצים והסתירו מפני את ג'סי רוי אמיה ושאר המלוויםכך שגם אם אני הייתי רוצה לחזור אליהם או הם היו רוצים לבוא אלי לא היינו יכולים. עכשיו זאת דרך האל חזור, חשבתי.
כשהגעתי למלך גיליתי עד כמה הוא באמת מפחיד, גובהו היה כמעט שני מטרים כך שלא יכולתי להביט אליו אלא אם כן הטיתי כמעט את כל הראש לאחור, כתפיו היו גם הן רחבות מאוד וגופו היה שרירי, הוא לבש את אותם בגדים שלבש כשהכריז על ההודעה שלו או שיש לו עוד כמה מערכות בגדים שנראות בדיוק אותו הדבר, על חגורתו היה האבזם עם סמל חמשת האבנים, גם כעת כשהייתי קרובה אליו עדיין לא הבנתי איך הוא יכול לראות משהו דרך הכיסוי שהיה על עיניו, אולי בארמון אני יגלה.
המלך התכופף אלי כדי שפניו יהיו מול פני, "תביאי לי את היד שלך" הוא אמר, כשלא עשיתי זאת הוא תפס את שתי ידי וראה את הצמיד בידי הימנית הוא עזב את השמאלית והתבונן היטב בצמיד "כן, זה הוא" הוא אמר לעצמו, הוא הזדקף והרים את קולו "צבא חצות, אתם יוצאים עכשיו בחזרה למחנה, הסתדר!!" וכל הצבא הסתדר בריבועים מסודרים לפי קבוצות, באמצע כל גדוד עמד אלף שנשא דגל עם סמל אחר, לאחר שהסתדרו קרא מלך חצות "מפקדים אלי!!", מכל גדוד יצא חייל אחד עם מדים ושיריון הרבה יותר מקושטים ויפים משאר החיילים והתקרב למלך. סך הכל היו עשרה מפקדים שזה אומר שיש עשרה גדודים ובכל גדוד היו כמאה חיילים. כלומר, בשערי העיר חיכה צבא של כאלף חיילים כדי להיכנס, לפלוש ולהחריב את העיר.
מלך חצות ראה את התפעלותי מגודל הצבא ואמר "רק כאן, בשער הראשי יש לי עשרה גדודים וזהו רק עשירית מצבאי, בשלושת השערים האחרים מחכים עוד עשרה גדודים לכל שער ככה שהבאתי איתי סך הכל ארבעה עשיריות מצבאי". לעיר המסכנה הזאת לא היה סיכוי אם המלך היה מחליט לתקוף, חשבתי.
המפקדים הגיעו אליו ונעמדו מולו בשורה, מאחוריי עמדו שני אלפים חמושים, להשגיח שלא אברח, לא שהיה לי לאן לברוח רוי, ג'סי אמיה והשאר כבר הלכו ולא היה לי מושג איך מגיעים בחזרה למפקדה. מלך חצות צעד הלוך ושוב מול שורת מפקדיו "כל מפקד יביא לי חייל אחד מגדודו כדי לשמור על אדונית הצמיד שהמורדים בי לא ינסו לקחת אותה בחזרה. אני, היא והליווי נלך ברחפת שלי עכשיו אל הארמון, מובן?" הוא שאל, "כן, הוד מעלתך" ענו המפקדים, מפקד אחד הרים את ידו ומלך חצות הפנה אליו מבט "ומה אנחנו נעשה, הוד מעלתך?" שאל . "אתם", ענה המלך "חוזרים כעת אל המחנה ומחר בבוקר אתם מתחילים לצעוד בחזרה לעיר הבירה, אל תפגעו באף אחד לאורך הדרך אלא אם כן תוקפים אתכם, אבל תמנעו ככל האפשר לקרבות ומסרו את דברי לגדודים הנמצאים בשערים האחרים". "כן הוד מעלתך", אמרו שוב המפקדים, "משוחררים" קרא המלך וכל המפקדים חזרו לגדודים שעליהם פיקדו ומיד החלו להישמע קריאותיהם "חזרה למחנה מיד, מחר בבקר יוצאים לבירה, קדימה צעד!!!!". וכאיש אחד(או אלף אחד) החלו כל הגדודים ללכת לכיוון היער שהקיף את העיר.
לאחר שהגדודים נעלמו מהעין ונשארנו רק אני, המלך ועשרת המלווים אמר המלך "קדימה לרחפת" הלכנו במשך כחמש דקות כשהמלך מוביל אותנו והחיילים מאחורינו והגענו לקרחת יער ריקה. המלך מחא כפיים פעמיים ונתגלתה רחפת עגולה גדולה עם הסמל של מלך חצות- דגל בצבעיי האש ועליו כתר שחור. אחד החיילים ניגש לרחפת ופתח דלת, המלך נכנס ראשון ואחריו אני, הוא החווה לי בידו לשבת היכן שארצה. הרחפת מבפנים נראתה שקופה לחלוטין ולא נראה מקום לנהג. בקצה הרחפת, הכי רחוק מהדלת היה מעין כס מלכות שניחשתי שכנראה המלך לא ישמח אם אשב עליו ולכן העדפתי לשבת ליד הדלת, הכי רחוק מהמלך.
לאחר שהתיישבתי המלך עשה תנועה משונה בידו ולפתע התגשם לו ביד צמיד עם סמלו- כתר שחור על רקע אש, הוא לקח את ידי השמאלית- ללא הצמיד ושם עליה את הצמיד שמימש "אם תתרחקי ממני יותר מחמישים מטרים הצמיד ישלח אות שנוכל לעקוב אחריו ובנוסף הוא גם יהמם אותך שלא תוכלי לזוז, אהה ורק אני יכול להוריד אותו לכן לא כדאי לך לברוח". "אני לא מתכננת לברוח, באתי מרצוני החופשי" אמרתי, "כמובן", הוא אמר, "זה רק ליתר ביטחון שלא תחשבי על זה אפילו" הוא חייך חיוך מרושע ופנה לשבת בכיסאו "כשנגיע לארמון אוריד אותו ממך כי הארמון שלי גדול הרבה יותר מחמישים מטרים". כמובן, זה לא שחשבתי אחרת.
"כדאי שתנוחי קצת" הוא הוסיף כעבור כמה דקות "ייקח לנו לפחות שעתיים עד שנגיע לארמון ואז תוכלי לפגוש את החברים החדשים שלך, אני בטוח שתסתדרו יפה אחד עם השני, אחרי הכל כולכם אדוני האבנים".
רק לאחר שעלינו לאוויר הבנתי את משמעות דברי המלך, הוא תפס עוד ילדים עם תכשיטי האבנים כמוני, מצד אחד זה מגניב כי יהיו לי חברים כמוני, מצד שני זה אומר שמלך חצות קרוב להשיג את ממטרתו וזה רע מאוד.
ביום חמישי
פרק 13- בארמון
YOU ARE READING
הצמיד
Fantastikכשיום אחד מצאתי צמיד יפהפה עם אבנים כחולות לא ידעתי שהוא הולך להכניס אותי לתוך כמה מלחמות
