הצמיד

פרק 13- בארמון

כשהגענו לארמון השחר כבר התחיל לעלות ואני, שלא עצמתי עין כל הדרך הייתי ממש עייפה. כשהרחפת נחתה יצאו חמישה מהחיילים החוצה ואז החמישה האחרים ליוו אותי החוצה. לאחר שהמלך יצא מהרחפת הוא אמר "קחו אותה לאגף 20 חדר 10", ואז פנה אלי "את הולכת עכשיו לחדר שלך יש שם כבר בגדים שאמורים להתאים לך, ואם הם לא יתאימו בקשי מאחד החיילים לקרוא לתופרת. שניים מן החיילים יחכו מחוץ לחדר שלך ויהיה גם אחד בכל כניסה לאגף ככה שלא מומלץ לך לברוח, אה ואני יוריד לך את הצמיד ששמתי לך כי הארמון שלי גדול יותר מחמישים מטרים, למעשה, לפי מידות האורך של העולם שלכם הוא באורך של כ 500 קילומטרים אולי יותר, תלכי לנוח וכשתקומי אציג לך את החברים החדשים שלך".

הוא פנה והלך, החיילים הובילו אותי לאורך החצר הענקית עד שהגענו לזוג דלתות ענקיות שהיה רשום עליהן המספר 20. אחד החיילים פתח את הדלתות ונכנסנו, הם הובילו אותי במהירות ולא נתנו לי להתעכב לראות את הארמון, לא נורא, אני אוכל לראות אותו אחר כך. לאחר כעשר דקות של הליכה מהירה ולאחר שכמעט נפלתי כמה פעמים מרוב עייפות, הגענו לדלת שעליה היה רשום המספר 10 בכחול, אחד החיילים פתח את הדלת ונתן לי להיכנס,לאחר שנכנסתי הוא סגר את הדלת.

לאחר שנסגרה הדלת פניתי להסתכל סביבי, כמה שהייתי עייפה יותר עניין אותי לראות איפה אני נמצאת. החדר היה ענק והיו בו ספות, ספרייה עם ספרים, שולחן קטן, ממש כמו סלון, בצד היה גם מקרר קטן אם כי לא נראה חיבור לחשמל. מולי הייתה דלת גדולה, פתחתי אותה בזהירות ופי נפער בתדהמה, זה היה חדר שינה שאפילו בחלומות לא דימיינתי כמותו, המיטה הייתה כמו מיטה זוגית פעמיים והמזרן היה רך וקפיצי, מלמעלה הייתה כילה שיכולתי לסגור סביב המיטה. היה שם גם ארון ענקי שיכלו להיכנס לתוכו עשר אנשים שמנים במיוחד ועוד היה נשאר מקום, הארון היה מלא בשמלות ובגדים, והמנורה שנתלתה על התקרה הייתה נברשת מנצנצת ובלחיצה על שלט שמצאתי על השידה, היא יכלה לשנות צבעים, אפילו לגוונים שבחיים שלי לא ראיתי. על השידה הייתה גם מנורת לילה קטנה ויפה, וגם שעון מעורר מגניב. עכשיו נזכרתי שאני ממש עייפה, קרסתי על המיטה הנוחה ובלי להחליף בגדים נרדמתי.

כשקמתי ניסיתי להיזכר איפה אני נמצאת, "אה, נכון אני בארמון של מלך חצות" אמרתי לעצמי, הסתכלתי על השעון, השעה הייתה כמעט שלוש בצהריים הלכתי לדלת שנמצאה בחדר ולא שמתי לב אליה בלילה, מאחורי הדלת הייתה אמבטיה בגודל של בריכה עם כמעט מאה ברזים בגדלים, צבעים וצורות שונות, על ארון קטן שעמד בפינה נחה ערימת מגבות רכות ובתוך הארון היו מלא סבונים שונים.

התקלחתי וגיליתי שמכל ברז זורם סוג אחר של מים או קצף, היה ברז עם אבן חן אדומה שהוציא מים בצבע אדמדם ועם ריח של תות מתוק ועוד ברז מסולסל שהוציא קצף מסולסל ולימוני. לאחר שסיימתי לנסות את הברזים, יצאתי והתעטפתי באחת המגבות הרכות הלכתי לארון ובחרתי את השמלה הכי פשוטה שהייתה שם- שמלה כחולה שהגיעה עד קצת מעל הברך ועליונית לבנה.

יצאתי מחדר השינה ועל הספה ישבה משרתת צעירה "באתי לסדר לך את השיער" היא אמרה "אני רוצה משהו פשוט", אמרתי לה "כמובן" היא חייכה "את נראית אחת שסגנון פשוט יהיה הכי יפה עליה". היא אספה לי את השיער בצמה יפה והלכה. על השולחן בסלון היה מגש עם ארוחה, הייתי ממש רעבה ולכן התיישבתי והתחלתי לאכול, היה שם את כל האוכל שאהבתי מכדור הארץ: פיצות, עוגות, עוגיות, פנקייקס, גלידות, פירות מתוקים וגם כל שתייה שאני אוהבת, אפילו קולה היה להם. כשסיימתי לאכול נשמעה דפיקה בדלת ומבלי לחכות לתשובתי פתח מלך חצות את הדלת ונכנס "נהנית מהאוכל?" הוא שאל "כן", עניתי. "טוב, הוא אמר אני מניח שהגיע הזמן להראות לך את חברייך החדשים".

יצאנו מהחדר והלכנו לאורך המסדרונות, יצאנו מהמבנה והלכנו לכיוון חלקת דשא ענקית שבמרכזה מזרקה בצורת בת-ים, ליד המזרקה ישבו חמישה דמויות. לאור השמש שהייתה הפעם צהובה, החצר נראתה יותר גדולה ויותר יפה מהמעט שראיתי בלילה, הכל היה מלא בפרחים ובעצים צבעוניים, פה ושם הסתובבו להקות של יצורים שנראו כמו פרפרים אם כי ייתכן שאלו פיוניות, בכל פינה כמעט היו מזרקות, מבוכים, חממות, ואחוזות ענקיות שהיו של צוות הארמון, כך אמר לי המלך.

ליד המזרקה שעל שפתה ישבו חמשת הדמויות היה מין כלב גדול וחמשת הדמויות ליטפו אותו, רגע, חמשת הדמויות? אין רק חמישה אבנים? "האבן הצהובה נחלקה לשניים" אמר מלך חצות "כיוון שאדוני האבן הצהובה הם תאומים זהים".

וכך הכרתי את שאר אדוני האבנים: ברגרת וקונסטנטלי או קון בקיצור התאומים, ואת פרינס, סורל, ופיס.

בשבוע הבא: 

פרק 14:

חלק א'- הכרות קצרה עם אדוני האבנים

חלק ב'- היום הראשון בארמון חצות.