הצמיד

פרק 10- ההחלטה

כשנכנסנו סטריקת הרים אלינו את מבטו, "אמילי, יופי שחזרת, אנחנו החלטנו מה לעשות בתגובה לדברי המלך אבל את זאת שתחליטי אם לעשות את זה או לא, אם לא תרצי נחזיר אותך בחזרה לביתך, את מסכימה לתנאי הזה?"

"אפשר לדעת קודם מה החלטתם?" שאלתי, "לא", הוא ענה "רק אחרי שתתחייבי לתנאי שאם את לא רוצה לעשות את החלטתנו נשלח אותך מכאן". חשבתי לרגע "טוב, אני מסכימה", הוא השפיל לרגע את מבטו אך מיד הזדקף וחזר להקרין את הביטחון הקבוע שלו.

"אני רוצה שכל השומרים יצאו מכאן מה שאומר עכשיו הוא סודי ביותר ואיננו יכולים לקחת אפשרות שמי מתומכי המלך ידע אותם" השומרים קמו אך רוי נשאר במקומו "אני לא יוצא" הוא אמר בחדות "נשבעתי להגן על אמילי ואני לא אפר את השבועה הזו".

סטריקת נאנח אך הסכים לכך, לאחר שהשומרים יצאו הוא התחיל לומר משהו אך נענע בראשו ואמר "אני מבקש מכולם לצאת, גם חברי המועצה, שישארו פה רק אמילי, ג'סי ורוי. אמיה(התאום של רוי למי שלא זוכר) תצא גם אתה" אמיה הנהן וקם אך פריזן לא נעה "אני לא יוצאת" היא אמרה "ההחלטה צריכה להיות משותפת וגם אני רוצה לשמוע אותה". סטריקת קם מכסאו ונראה ממש מפחיד, פניו היו מעוותות בכעס "פריזן את והשפוט שלך נאיב תצאו ברגע זה, אני ראש המועצה ואני יכול להחליט להעיף אותך מהמועצה, אני אמרתי שתצאי אז תעשי את זה בזה הרגע". פריזן נרתעה ומלמלה משהו בשקט "את לא תתני לנו יותר כסף?" רעם קולו של סטריקת בתגובה לדבריה "יש לנו מספיק כסף ויש לנו גם דרכים להשיג כסף ככה שלא אכפת לי אם לא תתרמי לנו צאי-החוצה-מיד!!!!" פריזן קמה והפילה את כסאה מאחוריה, נאיב הלך בעקבותיה ושניהם יצאו דרך הדלת.

סטריקת נאנח והתיישב בכבדות "אני מצטער על ההתפרצות, ההחלטה שהחלטתי צריכה להיות סוד, והוצאתי גם את אחיך" הוא פנה לרוי "כי לא רציתי שפריזן תחשוד שאנו זוממים נגד מלך חצות ותדווח לו על כך", הוא הביט אלי ואמר ,אמילי, את יכולה להתנגד להחלטתי ואני אבין ואקבל כל דבר שתבחרי, אבל תבטיחי לי שלפחות תשקלי את בחירתך לפני שתעני לי" "בסדר", עניתי.

"טוב, מה שאני חשבתי שאולי כדאי לעשות זה שתלכי למלך חצות ותתני לו להרגיש שאת נכנעת לו אבל כשהוא ייקח אותך לארמונו תחטטי מסביב ותמצאי כל פרט שיכול לעזור לנו להשתלט על הארמון, לשחרר אותך ולהרוג את מלך חצות", הוא עצר לרגע ונתן לי לעכל את דבריו ואז המשיך "יש לנו שם מרגל שיעביר לנו את הדיווחים אבל כיוון שהמרגל שומר רק מחוץ לארמון ולא נכנס כמעט בכלל לתוכו הוא לא יכול להעביר לנו דיווחים מספיקים, אבל אם את תלכי תוכלי להסתובב בכל מקום ולגלות סודות כאילו את סתם ילדה סקרנית וזה פחות יחשיד ממישהו מבוגר, אם תסכימי לקבל את זה עלייך אני אסביר לך עוד דברים".

רוי פתח את פיו והחל לומר "אבל אדוני זה מסוכן..." אבל סטריקת קטע אותו "אתה לא חושב שאני יודע שזה מסוכן???? גם אני לא רוצה לעשות את זה אבל בכדור הארץ הוא בוודאות יתפוס אותה וכאן אנחנו לא יכולים להשאיר אותה כי הוא ישמיד את העיר ואם הוא יתפוס אותה שם והיא לא תדע הכל אין סיכוי לממ"ח- מתנגדי מלך חצות לשרוד, הוא ישתלט על כל העולמות ואני לא רוצה לחשוב אפילו איזה נזק הוא יוכל לעשות, אני לא רוצה לעשות את זה אבל אני חייב, אני לא יכול להרוג עיר שלמה" קולו נשבר בסוף דבריו "אני רק רוצה שהמלך הזה ילך לגהינום, הוא הרג את אשתי, את ילדי, את משפחתי, אני רוצה להציל לפחות את שאר האנשים שסיפקו לנו מחסה ללא ידיעתם" הוא ניגב דמעה שזלגה מעינו בפליאה, כאילו הוא ל מבין מאיפה היא הגיעה "אמילי, לכי לחדרך ותנוחי, תחשבי ותוך שעה לכל היותר תעני לי מה החלטת אני לא יכול לתת לך יותר זמן כי צריך זמן כדי להסביר לך כל מה שאנחנו צריכים שתגלי בארמון וגם אם תחליטי לא ללכת לארמון צריך זמן לארגן את הדרך חזרה ולהתאים את זה לבני אדם", הוא סובב את כסאו כך שגבו היה לכיווננו "אני אקבל כל מה שתבחרי".

יצאנו מהחדר ומיד חסמה את דרכנו פריזן "מה הוא רצה?" היא שאלה בקול צווחני "נכון שהוא רוצה לעשות משהו נגד המלך ולהרוס ככה את כל העיר?". "מה פתאום" אמר רוי "אבל מה שהוא החליט נשאר אצלנו בלבד. אסור לנו למסור כלום לאף אחד" "ולאחיך התאום, אמיה, מותר לגלות הכל נכון?" היא צווחה "מה זה משנה לך?" שאל רוי "בכל מקרה שפתי חתומות, אני לא אספר לך כלום", הוא דחף אותה בכח הצידה והתקדמנו.

הלכנו לחדר שלי וג'סי ורוי נכנסו גם הם,  נשכבתי על המיטה וג'סי ורוי ישבו על הכיסאות, כעבור כמה דקות של שתיקה שאל רוי "אכפת אם אני יספר לאמיה את ההחלטה? אני בטוח שהוא מחכה לזה בקוצר רוח", לא היה אכפת לי "מה שבא לך", עניתי לו.

רוי הוריד מידו צמיד זהב דק ברגע שהוריד אותו הפך הצמיד לציפור מוזהבת יפהפיה שישבה על פרק ידו של רוי, הוא לקח חתיכת דף מכיסו ורשם עליה משהו, הוא קשר את זה לרגלה של הציפור ופתח את דלת החדר "עופי לאמיה" הוא קרא, והציפור התנערה, מתחה את כנפיה ועפה, כעבור כמה דקות הגיע אמיה ורוי סיפר לו הכל כשמידי פעם ג'סי מוסיפה פרטים ששכח, אמיה הסתכל עלי ברחמים "אני יודע שזו בחירה קשה אבל את ילדה חכמה ואני בטוח שתדעי מה הכי טוב".

לאחר כעשרים דקות שבהם אני ישבתי, בהיתי בתקרה וחזרתי בראשי שוב ושוב על השיחה עם סטריקת וג'סי רוי ואמיה מתלחשים ביניהם בלחישות, התיישבתי בחדות, הם הפנו אלי את מבטם ואמרתי להם "החלטתי, אני הולכת למלך חצות ואני יעביר לכם מידע עליו".

"עשית את הבחירה הנכונה" לחש לי רוי. 

קמנו ויצאנו לחדר הישיבות, "כמעט עבר הזמן שסטריקת הקציב לנו" אמר אמיה כשראינו הודעה מסטריקת תלויה על הדלת ובה נאמר שסטריקת יחכה לנו במשרדו "המשרד במרחק 10 דקות מכאן, בואו נמהר", חצי הלכנו חצי רצנו במסדרונות ולאחר כ10 דקות הגענו למשרד הפרטי של סטריקת, או לפחות ככה היה רשום על השלט ליד הדלת דפקנו ונכנסנו.

בשבוע הבא פרק 11- פרטים על המשימה