"מה עובר עלייך??" טיטו שאל בכעס.
"תירגע" וונדיגו אמרה לו.
"אני צריך להזכיר לך שזו בעצם מלחמה שלנו? איך הארגון בכלל נדחף לכל העניין הזה? ואז עוד מתחילים לנהל אותנו פה?!"
"אני סומכת עליה טיטו" וונדיגו אמרה לו "ואני לא צריכה להזכיר לך שלא היינו מגיעים לפה לבד"
"ממתי את סומכת על מישהו בכלל? את מכירה אותה שעתיים" טיטו אמר "וחוץ מזה, זו היא שהורידה את כל השומרים בקומה הראשונה? אני לא חושב"
"אתה יודע מה? בחלק מהזמן כן" וונדיגו החזירה לו "ולא הייתי מורידה אף אחד מהם אם היא לא הייתה מכוונת אותי"
"אז מה את רוצה להגיד לי? שעכשיו אנחנו פשוט משתפים פעולה איתם?"
"אלה היו ההוראות של סנייק, אז כן"
"ואין לזה שום קשר לעובדה שהבלונדינית הזו מוצאת חן בעינייך?" טיטו אמר, מרים גבה.
"אני מריחה התקף שיגעון קל?" וונדיגו הרימה גבה בחזרה "או שזה סתם הריח של המוות פה מסביב?"
"תמשיכי לשקר לעצמך" טיטו חייך "אבל אם זה היה גבר לא היית מאמינה לו לשנייה, בטח שלא בוטחת בו"
"ברור שלא, מי יסמוך על גבר?" וונדיגו חייכה אליו בחזרה "שיקול הדעת שלכם משתבש בסיטואציות כאלה. אתה ההוכחה החיה לכך"
"רק תיזהרי" הוא אמר וטפח לה על השכם "לא רק שיקול הדעת שלך משתבש כשאתה מאוהב"
"סתום" היא אמרה לו וגילגלה את עיניה.
"זה קורה עכשיו" ונוס אמרה כשוונדיגו התקרבה אליה "הצלחת להרגיע את טיטו?"
"הוא יהיה בסדר" היא אמרה לה "סתם עצבני שאומרים לו מה לעשות"
"בנים" ונוס גיחכה "אפילו במשימה רגילה שלא כוללת אנשים חדשים הם לא מסוגלים לסמוך על אף אחד חוץ מעל עצמם"
"וזו לא משימה רגילה?" וונדיגו כיווצה את גבותיה.
"יכול להיות שזה בגלל שאני לא יוצאת הרבה לשטח, אבל משהו במשימה הזו באמת מרגיש לך נורמלי?"
וונדיגו חייכה.
"זה לא כל כך נורא" היא אמרה "עשיתי דברים יותר גרועים"
"יותר גרועים מזה?" ונוס פערה את עיניה "מה עשית בדיוק?"
"נראה לי שזה סיפור לפעם אחרת" היא צחקה.
"כן... פעם אחרת" ונוס הסתובבה והמשיכה להסתכל על מה שקורה בחוץ. האמת היא שהיא התחילה להסמיק שוב, והיא לא התכוונה לתת לוונדיגו להבחין בזה.
"באמת כל כך גרוע לך פה?" וונדיגו שאלה.
ונוס הסתובבה בחזרה אך לפני שהצליחה לדבר נשמעה צרחה.
"איך יכולת לעשות לי את זה?!"
היריות נפסקו לרגע, כולם היו מבולבלים.
"חכי רגע!"
"אני לא אחכה!! מי אתה חושב שאתה?!" הצרחות המשיכו.
"מה הולך פה?" וונדיגו שאלה, ונוס הסתכלה עליה עם חיוך.
טיטו התקרב אליהן במהירות.
"זה הסימן של התגבורת לברוח" ונוס אמרה "כדאי שמישהו יודיע ללין"
"אני על זה" טיטו אמר ורץ אליו.
"את נשארת?" וונדיגו שאלה אותה מבולבלת.
"ברור, היידי וכריסטופר בדיוק הצטרפו לחגיגה" ונוס חייכה "לא הייתי מפספסת את זה בעד שום הון שבעולם"
"היידי וכריסטו-" וונדיגו התחילה להגיד אבל ונוס השתיקה אותה.
"פשוט תהני מהמופע"
אחד מהאנשים של רודריגז הניד בראשו לעברי שני שומרים והם התחילו לרוץ לכיוון הצעקות, שהגיעו מפנים האחוזה.
"אני פשוט לא פאקינג מאמינה שעשית את זה!" הוופ צרחה "ועוד ביום הנישואים שלנו!"
"בייבי אני מצטער שלא-"
"מצטערת שלא מה?? על מה בדיוק אתה מצטער כדי שאני אדע בדיוק על מה לא לסלוח?"
"אוקיי אז עשיתי כמה טעויות אבל-"
YOU ARE READING
I'm dangerous
Lãng mạn" נשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה. ביום אחד הספקתי להיכנס למקום שלעולם לא חשבתי שאהיה בו, לפתח שנאה למקום, לקבל צוות, לעשות מבחן קבלה- שלא הייתי בטוחה שאעבור, לפרוץ לבית, למצוא קופסא אדומה עם מכתב בפנים, להפוך למפקדת רשמית, להיפטר מהשנאה המתפתחת שלי, ול...
