הרגשתי את נשימתו על עורי, עדיין לא זזתי. הוא הסתכל בעיניי ופתח את פיו. הכל קרה בהילוך איטי.
"מה זה?" הוא שאל לבסוף
"מ...מה?" גימגמתי
"יש לך חתך קטן על האוזן" הוא אמר "תמיד רציתי לדעת ממה"
התרחקתי ממנו במהירות, ממצמצת כמה פעמים.
"מהתאונה" אמרתי במהירות, לא מסתכלת עליו יותר.
"נפלת על צד ימין?" הוא שאל
"אני לא זוכרת" אמרתי "אני לא בטוחה מה קרה שם"
הוא שתק.
"זה כל מה שרצית לבדוק?" שאלתי
"כן, זאת אומרת לא... כן" הוא אמר לבסוף.
"אוקיי" עניתי.
אני חושבת שהפסקנו לדבר לכמה שעות, אבל אלו כנראה היו דקות.
"טוב" אמרתי וקמתי מהספה "נהייתי קצת עייפה אז אני אנסה שוב לישון"
"ליה חכי" הוא אמר לי "את צודקת"
"כמו תמיד, אבל במה?" שאלתי, עדיין עומדת.
"היה משהו אחר שרציתי לבדוק" הוא אמר
"אוקיי" אמרתי וחזרתי לשבת, ת׳יאו היה נראה לא מפוקס.
"אז.. אממ, אחרי היום ההוא" הוא התחיל "את יודעת"
"כן?" עניתי, לא בטוחה.
"זה לא שלא הרגשתי ככה קודם אבל... זאת אומרת אחרי ה..." הוא הפסיק "את יודעת?"
הרמתי את גבותיי "אני לא חושבת שאף אחד היה מבין את מה שאמרת עכשיו ת׳יאו" אמרתי לו
"אני לא יודע איך להגיד את זה" הוא אמר והסתכל עליי.
"אל תחשוב על זה יותר מידי, אני לא אהרוג אותך או משהו" אמרתי בחיוך קטן.
"מזה בדיוק אני חושש" הוא אמר ונאנח "תבטיחי לי שאם זה לא הולך טוב את תהרגי אותי"
"אני לא אהרוג אותך ת׳יאו-"
"אבל-"
"בלי אבל" אמרתי והוא נאנח שוב "מה קורה?"
"כשנישקת אותי" הוא אמר "אני יודע שזה לא היה אמור להיות רומנטי או משהו כזה"
אני חושבת שהסמקתי מעט.
"אבל חיבבתי אותך מקודם, ואחרי הנשיקה אני חושב שאולי אני... מחבב מחבב אותך"
לא הצלחתי להוציא מילים מהפה.
"אני יודע שהתוכנית הייתה שניפרד כדי שבראיין ואבא שלי יניחו לנו, אבל אני לא יודע אם אני רוצה" הוא אמר.
"אז... עכשיו את מסכימה להרוג אותי?"
"לא ת׳יאו, אני לא אהרוג אותך" עניתי לו ושמתי את ידיי על פניי כדי להסתיר את העובדה שהפכתי ממיץ פטל לתרכיז "אם כבר אולי כדאי שתהרוג אותי"
"בחיים לא" הוא ענה
"למה?" הרמתי את ראשי ושאלתי אותו כשרק האף שלי מציץ מתוך הידיים שלי שכיסו את פניי.
"כי אז" הוא אמר והוריד את ידי מהפנים "לא הייתי יכול לעשות את זה"
הוא הצמיד את שפתיו לשלי בנשיקה שגרמה לי לשכוח מי אני ומה הסיטואציה מסביבי, לא חשבתי על כלום חוץ מעל ת׳יאו. איך שהוא מצמיד אותי אליו, מחזיק אותי קרוב וגורם לי להרגיש שאני בטוחה איתו.
לא הרגשתי בטוחה במשך הרבה זמן.
לא היה לי קשה לנשק אותו בחזרה, לכרוך את ידי סביבו ולהיסחף אל תוך הנשיקה שלו.
הוא חייך באמצע הנשיקה, מה שגרם לי לחייך גם.
הרגשתי מאושרת לכמה רגעים, כאילו אין לי שום דבר לדאוג לגביו. כאילו הכל יהיה בסדר, הכל יסתדר.
התנתקנו כשנגמר לשנינו האויר.
"חשבתי שאתה שונא דברים דביקים" אמרתי וחייכתי
"ואת צודקת" הוא אמר "מיד כשתחזרי לחדר אני הולך לרדת על חפיסת שוקולד בגלל החלחלה שהסיטואציה הזו גרמה לי"
נתתי לו מכה בכתף והוא צחק.
"כמובן שאם לא תלכי..." הוא אמר "לא יהיה צורך בכך"
הוא תפס את השמיכה שהייתה בצד השני של הספה ונשכב על הספה, נשכבתי קרוב אליו.
זו הפעם הראשונה שנתעורר מחובקים בבוקר כי ככה הלכנו לישון.
"לילה טוב" הוא לחש
"לילה טוב" לחשתי בחזרה וחייכתי.
"אה וליה" הוא אמר והסתובבתי אליו "מה עם נשיקת לילה טוב?" הוא שאל אותי שוב, כמו בלילה של הנשיקה.
"אקדח. לרקה." אמרתי לו בפנים רציניות, אך כשהוא התחיל לצחוק נתתי לו נשיקה קטנה והסתובבתי בחזרה.
"בהחלט היה שווה לנסות" הוא אמר ועצם את עיניו כמוני.
_______
YOU ARE READING
I'm dangerous
Roman d'amour" נשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה. ביום אחד הספקתי להיכנס למקום שלעולם לא חשבתי שאהיה בו, לפתח שנאה למקום, לקבל צוות, לעשות מבחן קבלה- שלא הייתי בטוחה שאעבור, לפרוץ לבית, למצוא קופסא אדומה עם מכתב בפנים, להפוך למפקדת רשמית, להיפטר מהשנאה המתפתחת שלי, ול...
