I'm dangerous

[ פרק מרתון ] פרק 36: חרציות, אלרגיה לבוטנים, וצלחות.

"מה זאת אומרת לא היה שם?" ספיר שאלה
"רק רודריגז היה שם, הוצאנו ממנו שברגע שהתחילו היריות הוא פשוט נעלם"
"יופי" היא אמרה "פשוט יופי. עוד משהו שצריך לטפל בו"
"כולם עדיין בפנים?" שאלתי אותה, מודאגת.
"הוופ, כריס וסנייק עושים פעולת הסחה. שאר התגבורת מתכונים לצאת" ספיר דיווחה.
"הם חייבים לצאת כמה שיותר מהר" אמרתי "אני לא יודעת כמה זמן נשאר ואלוהים יודע מתי לג׳וני יימאס לחכות"
"אייפריל יודעת את זה, כל השאר אמורים לצאת משם בעוד כמה דקות"
"תוכלי למצוא את ג׳וני איכשהוא?" שאלתי אותה במהירות.
"אין לי זמן לזה, אבל אולי אני אוכל לזרוק לניק מילה, הוא חבר טוב של אייפריל, אולי הוא ימצא משהו בזמן שאני פה"
"תודה ספיר" אמרתי בחיוך.
"רק עושה את העבודה שלי"

"מה עושים עכשיו?" שון שאל "אי אפשר להשאיר אותו פה, ימצאו אותו בשניות"
"מצד שני, אנחנו גם לא יכולים לקחת אותו איתנו" ת׳יאו אמר "הוא מדמם, ומעולף. ישאלו יותר מידי שאלות"
"אנחנו צריכים מישהו שישגיח עליו פה" שון אמר.
חשבתי מה לעשות. הרי לקחת אותו איתנו יהיה בזבוז של זמן, אבל להשאיר אותו פה זו לא אופציה. הכנסנו את עצמנו למצב שקשה לצאת ממנו. אנחנו פחות מידי אנשים.
לפתע עלה לי רעיון.
"רגע!" אמרתי והוצאתי את מכשיר המעקב שלי "בואו פשוט נשים עליו את שבב המעקב שלי. גם אם הוא יברח נדע איפה הוא"
"ליה, זה לא רעיון טוב" ת׳יאו אמר
"למה לא? אנחנו מבזבזים פה זמן גם ככה"
"ומה אם יקרה לך משהו? איך ספיר תדע להגיד לנו איפה את?" ת׳יאו שאל מודאג.
"הכל יהיה בסדר" חייכתי אליו "אבל אתה חמוד שאתה דואג לי"
"לפחות תני לי לשים את מכשיר המעקב שלי, את יותר חשובה למבצע הזה ממני" הוא אמר, עדיין באותו קול דואג.
"תסתכל עליי" אמרתי והנחתי את ידיי בצידי פניו "אני אהיה בסדר, ואתה חשוב למבצע הזה בדיוק כמוני"
"אני היחיד שג׳וני לא רוצה בתור מטרה" ת׳יאו המשיך "עדיף שזה יהיה מכשיר המעקב שלי"
"גם בלי מכשיר המעקב תמיד יש לי את הצמיד של אייפריל" אמרתי לו "הכל יהיה בסדר"
נתתי לו נשיקה קטנה והוא נאנח בתבוסה.
"סיימתם?" שון שאל.
"מישהו פה מקנא" ת׳יאו אמר בחיוך.
"או שהוא רק רוצה להגיע לאייפריל כמה שיותר מהר, לך תדע" אמרתי וצחקתי.
שון זרק עלינו כרית.
"טוב טוב בסדר, הנה" אמרתי ושמתי את מכשיר המעקב שלי על רודריגז, שעדיין היה מעולף "עכשיו אפשר לזוז"

_______________

חצי מהשומרים שנשארו כבר לא היו במקום, עכשיו המספר שלהם היה דומה למספר של התגבורת.
"כמה זמן זה עוד ייקח?" וונדיגו שאלה
"עד שהמפקד יצא אליהם, או עד שלהוופ ייגמר הקול. מה שיבוא קודם"
"תראי!" וונדיגו חייכה כשהשומר שסימן לשומרים לבדוק את הרעשים יצא בעצמו לכיוונם של הוופ וכריס.
"בינגו" טיטו אמר בחיוך. הוא היה נראה די נלהב מכל העניין.
"אז מה עכשיו?" וונדיגו שאלה.

"שלום שלום" הוופ אמרה בחיוך, היא וכריס יצאו מהצד השמאלי של החדר, כל אחד מהם החזיק באחד מהשומרים כשאקדח מונח על רקתו. כריס החזיק את ה"מפקד" שלהם.
"עיניים להיידי!" היא צעקה וכולם הפנו את מבטם עליה במהירות. כל השומרים שנשארו כיוונו את הרובים לכיוונם.
"אני יודעת שהתגעגעתם אליי" היא אמרה בחיוך, מסתכלת על לין.
לין סימן לשאר להתחיל להתקדם לכיוון המדרגות בשקט.