פרק 11: מסיבת פיג׳מות

91 6 0
                                    


"או תודה לאל" ת'יאו אמר "כבר חשבתי שהמקפיא בלע אתכם"
"תודה על הדאגה" כריס השיב לו בציניות והתיישב על הספה
"ארטיקים מישהו?" הוופ שאלה
"לי לימון" אמרתי לה
"ארטיק הענבים שלי" הוופ אמרה ופזלה לעברי כשהניחה את השקית עם כל הארטיקים על השולחן.
לפתע צצה במוחי תמונה, זה היה לפני הרבה זמן, היא הייתה נראית לי לא הגיונית.
אבא שלי מביא לי ולעוד ילדה ארטיקים, בבית שגרתי בו עד לפני עשר שנים. הצבעים היחידים שאני זוכרת הם צהוב וסגול. ניערתי את ראשי והמשכתי להסתכל על הסרט
"ליה??" שמעתי קול
"הממ..?" הסתכלתי על ונוס שדיברה אליי
"זה קרה לך שוב" היא אמרה לי
"מה..?"
"בהית באוויר עוד פעם"
"אני.. אני בסדר.. סתם חלמתי בהקיץ קצת" אמרתי לה
ונוס עדיין הייתה נראית מודאגת. 

"זה קורה לה בכל פעם שהיא נזכרת במשהו" הוופ לחשה לכריס "זה קרה לה גם בבוקר"
"זה נראה קצת מפחיד אני חייב להודות" כריס ענה לה בלחש "מעניין איך היא רואה את הזיכרונות"
"אני חושבת שהיא הקיאה בגלל זה בבוקר" הוופ אמרה
"אנחנו באמת צריכים לתת לה להיזכר ככה? אפשר פשוט לספר לה הכל" כריס אמר
"אולי... אבל היא לעולם לא תאמין לנו" הוופ אמרה לו
"זאת אומרת שתחשבי על זה?"
"אולי" הוופ אמרה וכריס נאנח
"אז אין סיכוי"
"לא ממש"

"אתם יודעים מה אנחנו באמת צריכים לעשות??" ספיר אמרה לפתע "מסיבת פיג׳מות"
"זה נשמע ממש נחמד" ונוס אמרה "ואפשר לעשות אותה כאן!!"
"אני לא חושבת" ליה אמרה "אבא יהרוג אותי"
"אפשר לעשות אותה גם בחדר שלך" אייפריל אמרה "זה לא באמת משנה כשזו מסיבת פיג׳מות"
"זה יכול להיות ממש כיף!!" הוופ אמרה בהתלהבות
"אבל מסיבת בנות כן?" ליה אמרה "אני לא צריכה אותם על הראש במלחמת כריות"
"סליחה??" ת'יאו אמר "אני לא הולך לשום מקום"
"גם אני לא" כריס אמר
"וגם אני לא" שון הוסיף
"אם אתם כל כך רוצים להישאר אתם יכולים להישאר לישון בחדר האורחים, תקראו לזה מסיבת בנים" ליה אמרה "אני בטוחה שזה לא יפריע לאבא כל עוד נקרא לזה גיבוש קבוצתי"
"אני נשאר" הם אמרו שלושתם ביחד.
"טוב" ליה אמרה "אז כדאי שנצא מפה קודם, לא?"

הם יצאו מהמנהרה אחד אחרי השני, והלכו להביא את הדברים הנחוצים למסיבת פיג׳מות ראשונה אצל הבת של מפקד האירגון.
מה הם הדברים אתם בטח שואלים?
טוב, בתור הבת של מפקד הארגון, תנו לי לענות לכם על השאלה:
-אקדח
-אקדח יותר קטן
-אקדח ספייר
-אוזניות
-פיג׳מה
-מברשת ומשחת שיניים
-והמון, אבל המון, תיאבון.

"אבא" אמרתי בהפתעה לטלפון, כשגיליתי שהוא ענה לי
"את מרגישה יותר טוב? מייקל אמר לי שאת חולה"
"מייקל- כן, כן, אני מרגישה טוב יותר" צחקתי לעצמי, ת'יאו באמת דאג לזה.
"למה התקשרת?" הוא שאל
"רציתי לשאול אם כולם יכולים לבוא אליי היום לגיבוש קבוצתי"
"כשאת חולה?" הוא שאל ויכולתי לדמיין אותו מרים גבה
"אני מרגישה יותר טוב אבא, הייתה לי רק קצת בחילה"
"טוב, הם יכולים לבוא, אבל הבנים ישנים בחדר האורחים"
"הם כבר יודעים אבא" אמרתי לו וצחקתי
"זאת הבת שלי" הוא אמר וניתק.

הוופ נכנסה אל הבית ראשונה, מיד אחריה נכנסו כריס ושון, אייפריל, ונוס וספיר נכנסו ביחד אחריהם.
בראיין כבר חזר הבייתה, הוא היה בחדר שלו, עובד על משהו במחשב. הוא בדיוק יצא החוצה מחדרו לרגע כשת'יאו נכנס אל הבית.
"ת'יאו" הוא אמר "בדיוק מי שרציתי לדבר איתו"
"א..אני?" ת'יאו שאל קצת מפוחד
"כן, אני רוצה לדבר איתך" בראיין אמר ות'יאו רק הנהן ובא איתו אל פינת החדר
"למסור לאבא משהו..?" ת'יאו התחיל
"זה לא זה" בראיין ענה לו "זה בקשר לליה"

"מעניין על מה הוא מדבר איתו כל כך הרבה זמן" אייפריל אמרה
"ניכנס לחדר בינתיים? אפשר לראות סרט" ספיר אמרה
"תלכו אתם, אני אלך להציל את ת'יאו בינתיים" אמרתי ונאנחתי "אבא שלי יכול להיות קצת חופר לפעמים"
"אנחנו מחכים לך" כריס אמר וכולם נכנסו לחדר.

"אני נשבע ש-"
"מייקל אמר לי הכל, פשוט תכיר בעובדות ת'יאו"
"אני-"
"מה קורה כאן?" נכנסתי לחדר
"שום דבר מיוחד" אבא ענה לי
"יופי, אז אפשר להציל את ת'יאו? תן לו הפסקה" אמרתי ואבא נאנח.
"נמשיך לדבר על זה אחר כך" אבא אמר ות'יאו הינהן. יצאתי מהדלת כשת'יאו אחריי.
"על מה הוא דיבר איתך שם במשך כל כך הרבה זמן?" שאלתי אותו
"הוא... זה קצת..." הוא התחיל להגיד
"מה זה?"
"הוא בטוח שאנחנו זוג ליה" ת'יאו אמר בשקט
"ומה ענית?" שאלתי
"שלא... אלא אם כן... כאילו... לא משנה" הוא ענה
"איך הוא הגיע למסקנה הזו?" נאנחתי
"הוא אמר שאבא ראה אותנו מדברים בים לפני כמה ימים, ושישבנו יחסית קרוב יותר ממה שזה היה נראה ו... אני לא יודע" הוא אמר ונאנח גם
"אתה יודע" אמרתי "אולי הרעיון שלך לא כזה נורא"
"איזה מהם?"
"הרעיון שנהייה ביחד... רק כדי שהוא ירד לי מהגב... אני רואה שעכשיו גם אתה צריך את זה" אמרתי והסמקתי קצת "זה מביך..."
"כן... אבל זה יכול לעבוד..." ת'יאו אמר
"אתה רוצה לנסות?" שאלתי אותו
"אוקיי, אבל רק כדי שהם ירדו לנו מהגב" הוא אמר
"ברור" עניתי לו.
ולחצנו ידיים.

I'm dangerousWhere stories live. Discover now