I'm dangerous

פרק 16: מנטה

המעיל השחור של "רוברטו" בהחלט היה מחשיד, ועכשיו הבנתי למה.
הכנופיה היחידה באזור שיכולה להרשות לעצמה בגדים כאלה יקרים היא הכנופיה של רודריגז, חבורה די קטנה אבל מסוכנת של נוכלים עשירים. אני לא מופתעת שהם עושים בעיות פה מסביב, ולא מופתעת עוד יותר שצריך מישהו שיטפל בהם.
לפי המקורות שלי הכנופיה של רודריגז עברה לאקדחים שעובדים על צ׳יפים לפני הרבה זמן, רק האדם עם הצ׳יפ הנכון יכול להשתמש באקדח. כמובן, יש לזה המון יתרונות... אבל גם חיסרון אחד משמעותי כשיש איתך גאון טכנולוגי כמו אייפריל.
אייפריל התחילה להתקדם אל עבר היציאה מהרחוב. היא היחידה שיצאה משם כי לא סביר שהצלפים יתחילו לירות ויחשפו את המיקום שלהם אם יש אדם אחד פחות, במיוחד אם המפקדת עדיין על הכוונת.
ת׳יאו חייך אליי ואני אליו. הוופ קפצה על גבו של כריס, ונוס וספיר עשו את לחיצת היד שלהן בשקט ושון היה מוכן עם כמה ארגזים שיוכל לעמוד עליהם.

שון כיחכח בגרונו.
"שלום לכם גבירותיי ורבותיי, וברוכים הבאים" הוא אמר וחייך "כן כן, אני מדבר אליכם, כל 36 האנשים שמסתתרים בבניינים שמסביבי ושני הצלפים שעל הגג"
כריס גיחך כשנשמעה צעקה מאחד הביניינים "אנחנו 38 אידיוט!" ואז רעש של סטירה. שון גילגל את עיניו.
"בכל מקרה" שון המשיך "היינו שמחים להישאר כאן, אבל יש לנו עיניינים אחרים לטפל בהם, עם אנשים קצת יותר חשובים מכם... אז אם תסלחו לנו, אנחנו פשוט נלך מכאן באלגנטיות"
הוא ירד מהארגזים והסתכל על כריס, שעשה שק קמח להוופ.
"מאוד אלגנטי" הוא אמר וחייך בציניות.
"תודה לך" הוופ אמרה וחייכה.
"למה אתם מחכים בדיוק?" אייפריל צעקה מרחוק, והבנו שהרובים מושבתים.
"אה נכון" שון אמר ופנה אליי "אחרייך, המפקדת"
הוצאתי את רימון העשן מהכיס, משכתי את הנצרה, וזרקתי אותו למעלה.
"עכשיו" אמרתי והתחלנו לרוץ, בזמן שהרימון התפוצץ והשאיר שובל של עשן אדום מאחורינו.
ת׳יאו הוציא את הנצרה עם השיניים וזרק עוד אחד כשהעשן התחיל להתפזר.
איש הקשר שלנו המחופש להומלס חיכה בצד בטוח של סוף הרחוב עם מכונית שחורה וגדולה.
אייפריל הורידה את חלון הנהג והסתכלה החוצה.
"אתם מוכנים לזוז או שיש לכם עוד אפקט דרמטי להוסיף?" היא שאלה.
ונוס הורידה את משקפי השמש הכהים שהספיקה לשים בינתיים, אלוהים יודע מתי, ושמה אותן בעדינות בכיס האחורי.
"אני חושבת שהייתה לנו מספיק דרמה ליום אחד" היא אמרה בחיוך.
"תיכנסו כבר!" אייפריל אמרה וסגרה את החלון
"היא פשוט מרגישה מקופחת כי היא לא הייתה חלק מהאקשן" שון לחש לי.
"שון"
"כן המפקדת?"
"כנס פנימה" אמרתי לו כשהוא היחיד שנשאר בחוץ חוץ ממני.
"אה...כן, כן המפקדת" הוא הצדיע ונכנס למכונית, מוציא ממני גיחוך.

הגענו אל הבית הבטוח של אבא שלי, לא בלוס אנג'לס אלא בעיירה קטנה במרחק 5 דקות משם. היינו מבודדים מספיק מהמקום כדי לא לחשוש ממתקפה חוזרת של רודריגז ואנשיו, ויכולנו לתכנן את הצעד הבא. הבית היה בהחלט גדול מספיק בשביל כולנו, 5 חדרי שינה, 3 חדרי אמבטיה ושירותים. האמת היא שציפיתי למקום קטן הרבה יותר, אבל אני חייבת להודות שאבא בהחלט דאג לנוחות שלנו פה. הודיתי לאיש הקשר שלנו שדיבר איתי לאחר שהגענו על המידע והוא נסע מהמקום.