I'm dangerous

פרק 6: המבחן (חלק ב')

אבא הוביל אותי לחדר הבא. הוא היה מואר לחלוטין, לבן, ובקצה שלו הייתה כספת.

"את לא רואה אותן, אבל בחדר הזה יש קרני לייזר. אסור לך לפגוע בהן, אם תרצי לראות אותן, תצטרכי לכבות את האור, ובשביל זה, תצטרכי למצוא את הקוד שתכניסי לכאן" הוא אמר והצביע על פיסת נייר עם מספרים מוזרים ומחשבון שהיה תלוי על הקיר. נראה לי שעם כל קרני הלייזר האלו, לא נשאר להם הרבה תקציב.

הינהנתי אליו "אין בעיה" אמרתי.
"אני אעמוד כאן כל הזמן" הוא אמר.
"אוקיי" אמרתי ונשמתי עמוק.
"הזמן שלך מתחיל...עכשיו"
"זה על זמן??" שאלתי במהירות
"ואין לך מספיק ממנו כדי לבזבז!!" הוא ענה לי.
הסתכלתי על רצף המספרים המוזרים.
8,4,0,3,0,0- 1,2,0,0,2,7,0- 3,0,0,40,6,5,0,5
מה זה אומר??
אולי אני צריכה להוריד את כל האפסים ולחבר את התוצאות!!
15-12-23.
זה לא הגיוני!! יש רק שלושה מספרים שיכולים להתאים.
תחשבי ליה!! תחשבי!!

[הצוות של ליה יושב בחדר הקטן, מחכה בציפייה לפתרון של הקוד.
"היא חייבת להצליח" ונוס אמרה
"זה ממש לא פייר שזה על זמן" שון אמר
"אם ליה לא מתלוננת, אני לא רואה סיבה שתתלונן בשבילה" הוופ אמרה לו
"יש לה נקודה" כריס אמר
"טוב טוב בסדר" שון אמר "אני רק מקווה שזה לא מה שיעצור אותה"]

אני יודעת!! גימטריה!! איך לא חשבתי על זה קודם?
8 זה ח' ו-40 זה מ'...
חמש-ארבע-שמונה. חמש ארבע שמונה!! זה הקוד!!
הקלדתי את המספרים במחשבון, ולפתע נכבה האור. קרני לייזר אדומות הופיעו, חוסמות לי את הדרך אל הכספת.
אספתי את שיערי לקוקו נמוך, אין מצב שאני נוגעת בלייזרים האלה. אמנם עם המחשבון לא היה הרבה תקציב, אבל הלייזרים האלה לא נראים כמו בדיחה...

התחלתי לעבור את הלייזר, רגל אחר רגל, יד אחר יד, זה לא פשוט כל כך. שמתי את רגלי מאחוריי הלייזר שיוביל אותי אל היציאה, אבל המעבר היה צר מידי, אני לא אצליח לעבור מתחת ...

["מה היא אמורה לעשות עכשיו?"
"היא תקועה!!"
"קדימה ליה!!"
"שמישהו יביא לי פופקורן!!" ]

החזרתי את הרגל בחזרה והסתכלתי למעלה. אני יכולה להגיע לשם... או ש... 
"תפסיקי לחשוב כל כך הרבה" אמרתי לעצמי.
עצה טובה. לקחתי תנופה, וקפצתי מעל הלייזר, נוחתת ליד הכספת.

האורות נדלקו. אבא חייך אליי מהצד השני.  הוא לחץ על כפתור בשלט שהגיע אל ידו, איכשהוא, ועבר את החדר.
"כל הכבוד" הוא אמר "שבע דקות ושלוש עשרה שניות"
"אלו היו רק שבע דקות???" שאלתי אותו בייאוש "זה היה נדמה כאילו זה נצח"
"כן טוב, ללייזרים יש השפעה כזו" הוא ענה
"יש לכספת הזו משמעות?" שאלתי
"תפתחי אותה ותגלי" הוא אמר לי.
"תגיד אבא, יש לך פה סטטוסקופ?" שאלתי והוא נאנח
"אני לא חושב ליה" הוא ענה לי
"נו טוב" אמרתי ולקחתי את האקדח מאבא, "כנראה שנעשה את זה בדרך הקשה" אמרתי וכיוונתי את האקדח למנעול הכספת "
כשיריתי קצת עשן התעופף למעלה, והכספת הייתה פרוצה.
"מחשבה נכונה" הוא אמר וחייך.
בתוך הכספת היה מפתח.
"תשמרי אותו, הוא עלול לעזור לך בהמשך" הוא אמר ופתח את הדלת הבאה, שהובילה אותי אל החדר הבא.

["היא עשתה את זה!!!" ספיר צעקה
"כולנו ראינו" כריס אמר וצחק
"זה המשימה האחרונה שאנחנו צופים זה, אנחנו הולכים להיות במשימה הבאה" שון אמר
"אנחנו יודעים שון" אייפריל אמרה וגילגלה את עינייה
"מה אם נכשיל אותה?" ונוס אמרה
"אל תהיו מגוחכים, זו משימה קבוצתית, אנחנו נעבור את זה" הוופ אמרה
"משימה קבוצתית ברמת התפקיד של בראיין את זה שכחת?" ת'יאו אמר "זו לא בדיחה, אנחנו יכולים להרוס לליה את הסיכויים להיות פה"
"נו באמת, קצת שיתוף פעולה! זה הולך להיות קל אם נעשה את זה ביחד" כריס אמר ושם את ידו על כתפה של הוופ.
"בדיוק, תפסיקו להיות כל כך מפוחדים ממשימה קטנה, זה לא שלא עשינו דברים מעולם" הוופ אמרה.
"אולי את צודקת" ספיר אמרה "חוץ מזה, המשימה בטח תתאים לכישורים של כל אחד מאיתנו"
"בדיוק" הוופ אמרה "אין לנו ממה לחשוש כאן"]

נכנסתי לחדר עם קירות לבנים, היה מיכל זכוכית גדול במרכזו, ובתוכו חבלים, חתיכת בד, ומגוון, די גדול אני חייבת לציין, של כלי נשק.

"את נתפסת. וכלאו אותך בתוך המיכל הזה, הרגליים והידיים שלך קשורות בחבלים, והפה שלך מכוסה בבד שמונע ממך לדבר או לצעוק. יש לך חמש דקות בדיוק לצאת מהמיכל, או שלא עברת" אבא אמר לי
"שום בעיה" אמרתי לו.

קשרתי את עצמי בידיים וברגליים, בעזרת אבא כמובן, ונכנסתי אל תוך המיכל כשהפה שלי כבר מכוסה. הסתכלתי על הרצפה, ראיתי אולר, אקדח,מוט ברזל צר, ועוד מפתח. אבא סגר את המיכל עם מנעול בפינה הימנית שלו.
"הזמן שלך מתחיל... עכשיו" הוא אמר.
התיישבתי על רצפת המיכל ולקחתי את האולר בידי, משום מקום, מים החלו להציף את המיכל.

["תגידו אלה...מים?!" ונוס שאלה בלחץ
"הוא נורמלי??" שון שאל
"ממש לא" אייפריל ענתה בחשש
'תצאי משם ליה' ת'יאו חשב לעצמו 'מהר']