I'm dangerous

פרק 31: 3 גוונים של אדום

"שני מטר לשמאלך" ונוס אמרה.
וונדיגו חייכה אליה.
"זה הולך מהר יותר משחשבתי" היא אמרה וונוס הינהנה, מחייכת אליה בחזרה.
וונדיגו ירתה חץ הרדמה בשומר השביעי והוא נפל לרצפה.
"שתיים וחצי דקות" ונוס אמרה לה והנידה בראשה לשמאל, לכיוון של השומר הבא "מרשים"
"חצי דקה יותר משחשבתי" היא החזירה לה והמשיכה להתקדם לכיוון השומר הבא "אני לוקחת את המשפט האחרון שלי בחזרה"
"אז למה אמרת לאייפריל שזה ייקח חמש דקות?"
וונדיגו לא ענתה לה, ונוס הפנתה את ראשה אל השומר שנפל.
"שמונה" וונדיגו לחשה לעצמה.
ונוס הסמיקה עכשיו בלי סיבה, אלו היו השתי דקות וארבעים הארוכות בחייה.
"ונוס?"
"מה?" ונוס ניערה את ראשה.
"לאן עכשיו?" וונדיגו נראתה משועשעת. היא לא עמדה לצחוק, אבל אולי אם הסיטואציה הייתה שונה היא הייתה מוציאה ממנה גיחוך.
ונוס ניסתה להיזכר בתוכניות של האחוזה.
"כן" היא אמרה "ישר עד המסדרון הבא, הדלת הראשונה מימין"
הן התחילו ללכת צמודות לקיר, וונדיגו הלכה ראשונה.
שנייה לפני שהגיעו למסדרון וונדיגו תפסה בכתפה של ונוס, מונעת ממנה להמשיך ללכת, והסתובבה אליה.
ונוס הייתה עדיין צמודה לקיר עם גבה, וונדיגו הייתה מולה.
"יש שם שלושה" וונדיגו לחשה לה "קחי"
ונוס לקחה את הרובה עם חיצי ההרדמה מהיד שלה.
"אני מקווה שאת צלפית טובה" היא אמרה לה וחייכה.
"מה את-" ונוס התחילה אבל וונדיגו כבר יצאה מהמסדרון.
"היא לא נורמלית" ונוס לחשה לעצמה וכיוונה את הרובה.
וונדיגו לקחה שלושה חצים בודדים ביד.
'איך לעזאזל היא אמורה להילחם עם זה?' ונוס חשבה לעצמה.
אחד מהשומרים כבר נפל על הרצפה, החץ שיתק לו את הרגל. השני היה זקוק לשני החיצים ובעיטה באגן כדי ליפול. השומר השלישי כמעט ופגע בוונדיגו, אבל ונוס ירתה בו טור של חצים לאורך היד השמאלית.
הוא נפל על וונדיגו, והיא הייתה צריכה להעיף אותו מעליה. היא קמה, מפלסת את דרכה דרך שני השומרים האחרים.

"אז את כן יודעת לירות" וונדיגו אמרה כשהיא התקדמה לכיוונה, מעט מתנשפת "יש בך יותר מזיכרון צילומי"
שומר נוסף התחיל להתקדם לכיוונן, הוא היה יותר מבולבל מאשר כועס, תוקפני או מלא ברצון להרוג אותן.
ונוס כמעט הרגישה רע כשהיא שמה את הרובה על כתפה של וונדיגו.
"אל תזוזי" היא אמרה לה, וירתה בשומר האחרון.
היא נתנה את הרובה בחזרה לוונדיגו, שקצת בהתה בה, והסתכלה על השעון.
"4 וחצי דקות" היא אמרה וחייכה "והוא היה האחרון"
"אז בואי נצא מפה" וונדיגו אמרה והניחה את ידה מסביב לכתפה של ונוס, מתחילה ללכת לכיוון היציאה.
________________

"עכשיו" בלייד אמר לסנייק במכשיר הקשר שלהם.
"קיבלתי" הוא ענה לו ופנה אליי, כבר החזקתי את המכשיר ביד, וברגע ששמעתי את קולו לחצתי על הכפתור במהירות.
"אנחנו נשתלט על זה מכאן" קולו של בלייד נשמע ונשמתי לרווחה. האוויר במנהרות לא היה מדהים כל כך, אבל לא היה אכפת לי באותו הרגע.
"זה עבד" סנייק אמר בחיוך, הינהנתי לעברו.
"ליה" ת׳יאו אמר לי "אנחנו חייבים להמשיך ללכת"
אלוהים, כמעט שכחתי מהקלאסטרופוביה שלו.
"כן" אמרתי "כמה שיותר מהר"
אחרי כמה דקות של שקט סנייק דיבר.
"צדקת, ת׳יאו" הוא אמר לו.
"לגבי מה?" ת׳יאו שאל אותו, הוא היה נראה מרוכז ברצפה, כנראה נלחם בדחף שלו לרוץ החוצה אל הצד השני של המנהרה.
"אם היינו נשארים שם זה לא היה מועיל לאף אחד" הוא ענה לו "למרות החובה שיש לנו לאנשים שלנו אנחנו צריכים גם לדעת מתי ואיפה באמת צריכים אותנו"
ת׳יאו שתק.
"אתה הבנת את זה לפניי שאני וליה הבנו את זה" סנייק המשיך "אתה צדקת"
ת׳יאו חייך אליו.
"אני תמיד אהיה כאן כשהיא מאבדת את זה" ת׳יאו אמר "אבל שמחתי לעזור גם לך הפעם"
סנייק ואני גחכנו לעברו באותו הזמן.
"אני לא יודעת אם אני מודה לו או כועסת עליו" אמרתי
"אולי שתי האפשרויות הגיוניות במקרה הזה" סנייק החזיר לי ונאנח.
התחלנו להתקרב אל סוף המנהרה, המבט על הפרצוף של ת׳יאו הביע הקלה טהורה.
"הזמן שלך נגמר רודריגז" סנייק אמר בחיוך ערמומי.
"בשלב הזה הם כבר אמורים להיות בקומה השנייה" אמרתי.
"אם ככה, נגיע לשיא האקשן" ת׳יאו אמר.
"מצויין" אמרתי לו וחייכתי.