I'm dangerous

פרק 38: זה בסדר

השארנו את הואן של רודריגז במטה של האירגון, הם ינקו אותו מטביעות אצבעות וישימו אותו מתחת לדירה של רודריגז, כך שזה לא יראה חשוד.

אנחנו בדירה של סנייק עכשיו, זה אותו המקום שיצאנו ממנו למשימה היום, אבל לחזור אליו מרגיש שונה לגמרי.
אני חושבת שכל המבצע הזה הוריד לי לפחות שלוש שנים מהחיים, ת׳יאו צחק כשאמרתי לו את זה אבל הוא הסכים איתי.
ועכשיו אחרי כל הטירוף הזה אנחנו אמורים להתכונן למסיבה. מסיבה.
אני היחידה שמרגישה כאילו אין מה לחגוג?
כשדיברתי עם אבא ועידכנתי אותו בכל מה שקרה הוא נשמע כל כך נרגש, הוא מסר לכולנו להנות במסיבה עם סנייק, שהחיפוש אחרי ג׳וני יימשך ושהכל יהיה בסדר.
אני יודעת שטעיתי קודם לגבי תחושת הבטן שלי אבל משהו אומר לי ששום דבר טוב לא יצא מהמסיבה הזו.

"ליה" ונוס אמרה כשהיא מכניסה את ראשה אל דלת החדר, ישבתי שם לבד "אני יכולה?"
"כן, בטח" החזרתי לה ועברתי מתנוחת שכיבה לישיבה על המיטה.
"אז מה, גם את בוהה בתקרה?" היא שאלה כשהיא התיישבה לידי.
"כן" עניתי "יש לי הרבה מה לעכל"
"כן אה" היא אמרה בחיוך "יותר מידי"
"את מסמיקה?" שאלתי בחיוך "אני רואה פה סומק?"
"אוף אמרו לי את כל כך הרבה היום" ונוס אמרה "הבן אדם הבא שיגיד לי שאני מסמיקה יקבל סטירה"
"ממה יש לך להסמיק?" שאלתי אותה, היא הסתכלה על המיטה.
"את מכירה את זה שאת חושבת שאת מכירה ויודעת משהו כל חייך, ואז משהו אחר מגיע?" היא שאלה.
"למען האמת, כן" עניתי לה.
התאונה, הארגון, להנהיג צוות, להגיע לכאן, כל הדברים האלה היו שינויים גדולים מאוד בהפרש זמן קצר מידי.
"בגלל זה באתי אלייך" היא הרימה את מבטה "את בטח תדעי איך זה מרגיש... טוב אולי לא לגמרי אבל-"
"ונוס" אמרתי לה "דברי"
"עשיתי את כל המשימה הזו עם אייפריל, ועוד שני אנשים מהכנופייה של סנייק, וונדיגו וטיטו" היא אמרה.
"אני יודעת" צחקתי "את בסדר? משהו קרה?"
"כן, זאת אומרת, אני חושבת" היא אמרה "וונדיגו ואני היינו ביחד ברוב המשימה"
"אוקיי..."
"מאז שנכנסנו למתחם של האחוזה הרגשתי מוזר, ואז סרקנו את הקומה הראשונה ביחד, וזה התגבר" היא אמרה "היא הייתה זו שהציעה את הרעיון שנפזר גז בקומה השנייה כשהיו יותר מידי שומרים, היא לא נתנה לי לצאת החוצה ולסכן את עצמי במתקפה, היא שכנעה את טיטו לסמוך עליי-"
"נשמע כאילו היא ממש-" התחלתי אבל היא קטעה אותי.
"אני יודעת נכון? אבל אני גם לא. זאת אומרת, לא הרגשתי ככה אף פעם. איך אני אמורה לדעת?"
"ונוס" אמרתי בחיוך "תנשמי"
היא לקחה נשימה עמוקה.
"אני מבולבלת" היא אמרה "ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות"
"מה חשבת לעשות בהתחלה?"
"ללכת למסיבה" היא אמרה "ולדבר איתה, אבל עכשיו אני כבר לא כל כך בטוחה שאני צריכה ללכת"
"אני זו שלא לגמרי שמחה מהרעיון של המסיבה, אבל למה שאת לא תלכי?" שאלתי אותה.
"כי מה אם היא לא..."
"לא מה?"
"מה אם המוח שלי סתם חושב שזה ככה, כשבעצם זה לא?"
"ונוס" אמרתי לה "אני חושבת שאני מבינה"
"באמת?" היא הסתכלה עליי בעיניים נוצצות, אפשר לראות שזה הציק לה מהשנייה שהיא התחילה להרגיש ככה.
"אני רק רוצה שתעשי דבר אחד" אמרתי לה.
"מה?" היא שאלה בשקט.
"תעני לי על שתי שאלות. למה התכוונת במילה "ככה", ומי את?" אמרתי לה "תעני קודם על מה שאת רוצה"
"אני.. ונוס" היא היססה "אני בת 17, אני נמצאת באירגון, ויש לי זיכרון צילומי, אני לא יוצאת לשטח בדרך כלל, אבל כשאני יוצאת.."
היא הפסיקה.
"ולמה התכוונת שאמרת שהמוח שלך סתם חושב שזה ככה?" שאלתי אותה.
לקח לה זמן לענות לי.
"ונוס" אמרתי לה ולקחתי את ידה, החזקתי אותה בחוזקה וחייכתי "את יכולה"
"התכוונתי שאולי... אולי היא מחבבת.. אותי" היא עצרה לרגע "כמו שאני מחבבת אותה"
החיוך שלי רק גדל.
"ועכשיו שוב" אמרתי "מי את?"
היא הסתכלה עליי, מבינה מה ניסיתי לעשות. היא נשמה עמוק.
"אני ונוס" היא אמרה שוב, היא היססה הרבה פחות עכשיו "אני בת 17, אני חלק מהארגון, יש לי זיכרון צילומי, אני בת... ואני מחבבת בת"
"וזה בסדר" אמרתי לה, לוחצת על ידה.
"וזה בסדר" היא חזרה אחריי.

"ליה תגידי-" ת׳יאו נכנס בפתאומיות לחדר, הוא נעצר כשהוא ראה אותי ואת ונוס.
"הכל בסדר?" הוא שאל.
"כן" ונוס חייכה וקמה מהמיטה "הכל מעולה"
"ואני יכול לשאול את ליה ממך לרגע?" הוא חייך.
"ברור" היא אמרה והסתובבה אליי "תודה, באמת"
"מתי שתצטרכי אותי" חייכתי "אני לא הולכת לשום מקום"
ונוס יצאה מהחדר, ות׳יאו התיישב לידי.
"ליה, בתור החבר שלך זו האחריות שלי, ולכן אני אשאל אותך-" הוא התחיל אבל קטעתי אותו.
"תראה ת׳יאו אם זה לגביי מה שקרה במשימה אז-"
"ולכן אני אשאל אותך עם איזה סוג של בירה תרצי להתחיל לפני שנצא אל סנייק" הוא המשיך את דבריו.
נתתי לו מכה קטנה בכתף.
"אידיוט" חייכתי אליו.
"זה כאב כמעט כמו הסטירה שהחטפת לי בהפתעה שעשינו לך" הוא אמר לי.
"נו ביקשתי סליחה" אמרתי לו "זה באמת היה חזק"
"שמעו את ההד עד לאוסטרליה" הוא אמר לי בחיוך.
הפסקנו לדבר לכמה שניות.
"תראי" הוא אמר לי "אני לא מתכוון לדבר על זה אם את לא רוצה לדבר על זה, אבל אני יודע שאת לא תהיי בסדר כשזה ייגמר, לא משנה כמה פעמים תגידי את זה לעצמך"
הסתכלתי עליו. לפעמים זה מפחיד כמה סימנים הוא יכול לקרוא, וכמה דברים הוא יכול לדעת בלי שתגיד לו.
"זה יקח לך זמן" הוא אמר "זה עוד לא קרה לך, וזה הגיוני. את כל מה שעברת פה בחודש אנשים לא עברו בעשורים... אבל אני צריך שתדעי שאני אהיה פה כדי לעזור לך"
הוא הסתכל עליי בחזרה עכשיו, חיוך עלה על פניו אחרי כמה שניות.
זה הרגיש כאילו הוא קורא את הפנים שלי.
"את מרגישה טוב יותר, נכון?" הוא אמר "אני רואה את זה"
"האמת שכן" חייכתי.
מיליון דברים הולכים לקרות מכאן והלאה, אבל הוא הבטיח שהוא יישאר. הוא יעזור לי, והוא יהיה שם כדי לתמוך בי.
הבנתי מה הוא עשה כשהוא התיישב לידי אבל לא דיבר קודם. הוא ידע מה אני חושבת, הוא ידע מה קורה, אבל הוא רצה שאני אגיד את זה.
קל יותר להתמודד עם הרגשות שלך כשמישהו אחר מפשט אותם בשבילך, וזה מה שת׳יאו תמיד עושה, אבל היום הוא רצה שאני אפשט אותם בשבילי. הוא רצה שאני אתמודד איתם לבד.
"ועכשיו כשאני יודע שאת מרגישה יותר טוב" הוא אמר לבסוף "קורס לייט או היינקן?"
"לא רציתי ללכת למסיבה הזו" אמרתי "אבל עכשיו זה מתחיל להישמע כמו רעיון לא כל כך גרוע"
"ברור שלא" הוא חייך אליי "לא תזיק לכולנו מסיבה קטנה, שלא כוללת אמת או חובה כמובן"
"אתה לא יכול להגיד שלא נהנית"
"בשניות שבהן לא חטפתי התקף חרדה, מאוד"
"ואחר כך?"
"אחר כך הסתכנתי בלחטוף אקדח לרקה. פעמיים"  הוא אמר "כל מה שביקשתי הייתה נשיקת לילה טוב"
חייכתי ונישקתי אותו נשיקה קצרה.
"זו על הפעם הראשונה" אמרתי.
"מה עם הפעם השנייה?"
"קיבלת נשיקה בפעם השנייה"
"אז מה עם הפעם שהייתי ממש חמוד ומקסים אלייך והצעתי לך בירה?"
"ממש האביר על הסוס הלבן" צחקתי.
"אני חושב שזה שווה נשיקה" הוא אמר לי בחיוך.
"תחשוב שוב" אמרתי לו ורציתי לקום מהמיטה, אבל הוא תפס את פניי ונישק אותי שוב, נשיקה יותר ארוכה.
"טוב נו" אמרתי "אולי זה שווה נשיקה"
הוא גיחך והעביר את ידו בשיערו.
"את באמת צריכה קצת בירה"