"זוכר את מלחמת המים שעשינו לפני כמה שנים?" ת׳יאו שאל "חייבים לעשות את זה שוב"
שון צחק.
"זה מה שהיה כל כך חשוב?" הוא שאל
"מה קרה לך" ת׳יאו אמר "ברור שזה חשוב"
"אייפריל אמרה לי בדיוק את המשפט הזה לפני יומיים" שון אמר "אתה לא ישן איתנו בחדר מהיום, מסתבר שזה מדבק"
"אל תדאג אחי, דאגתי לזה כבר" ת׳יאו ענה לו וטפח לו על הכתף, הולך לכיוון הספה ומשאיר את שון עומד שם עם מבט מבולבל.
"אחד מתוך שלוש" ת׳יאו אמר כשהתיישב ליד איפרייל "ואני בטוח שזה יהיה שלוש מתוך שלוש"
היא הסתכלה עליו לכמה שניות.
"אין שום מצב שזה יקרה עוד פעמיים" היא אמרה לו
"נחייה ונראה" ת׳יאו אמר בחיוך מסופק "נחייה ונראה"
"שון!" ספיר קראה לו "אם אתה כבר עומד, תכין לי תה"
"בת כמה את תזכירי לי?" שון אמר בחיוך
"מבחוץ אמרו לי ששתים עשרה, אבל מבפנים יש לי נשמה של אישה בת 60" ספיר ענתה לו
"טוב, זה מסביר את זה" שון אמר ונאנח.
"תודה לך" ספיר אמרה בחיוך.
"ריל" שון אמר ואייפריל הרימה אליו את מבטו "את רוצה גם משהו?"
"לא, תודה" היא ענתה לו בחיוך והוא הלך לכיוון המטבח.
ת׳יאו חייך אליה חיוך מרושע.
"אני אפילו לא יזמתי את זה הפעם" הוא אמר.
"זה לא נחשב!" אייפריל רטנה בשקט.
"זה עוד לא נחשב" ת׳יאו אמר ונשען אחורה, עדיין מחייך.
"מה זאת אומ-" אייפריל התחילה להגיד אך נקטעה על ידי כוס של מים.
"קחי" שון אמר לה והושיט לה את הכוס.
"אבל אני-"
"את אוהבת מים ריל, הם המשקה הכי פשוט שיש" הוא אמר "וחוץ מזה, לא ראיתי אותך שותה שום דבר היום"
"אממ.. תודה" אייפריל אמרה ולקחה את המים, שון חייך אליה.
"מה עם התה שלי?" ספיר שאלה מאחורה והוא נאנח.
"כבר מגיע" הוא אמר וחזר אל המטבח.
"אני אישית חושב שמגיע לו יותר מנקודה אחת על זה, אבל את יודעת" ת׳יאו אמר והחיוך על פניו רק נהייה יותר ויותר רחב "אני מנסה להיות הוגן כאן"
"בוא נראה אותו בשלוש מתוך שלוש" אייפריל אמרה "אין מצב שזה יקרה"
"את כל כך עקשנית לפעמים אייפריל.. הוא כבר עבר את המבחן" ת׳יאו אמר לה ונאנח.
"שלוש מתוך שלוש" היא אמרה לו בפנים רציניות.
"אל תהיי קטנת אמונה" הוא אמר לה "אני מוכן לסדר לך גם חמש מתוך חמש אם זה מה שיגרום לך להאמין שהוא מחבב אותך בחזרה"
"יש אפשרות של חמש מתוך חמש?" אייפריל שאלה והסתכלה על ת׳יאו.
"לא" ת׳יאו גילגל את עיניו וקם מהספה "אבל אם את כל כך רוצה ציון מלא..." הוא הלך ולחש לכריס משהו באוזן.
"שון!" כריס קרא אליו "אתה יודע איפה העט הכחול שלי?"
"הבאתי אותו לאייפריל לפני יומיים, תשאל אותה" שון החזיר לו מהמטבח, עברו כמה שניות.
"בעצם, היא החזירה לך אותו אתמול בערב" שון אמר "זה אחד הדברים היחידים שאני זוכר"
ת׳יאו הסתכל על אייפריל, שעכשיו שתתה את כוס המים שלה באיטיות מעצבנת.
"שלוש מתוך שלוש, מה?" כריס אמר לה וחייך.
אייפריל נאנחה.
"היום" ת׳יאו אמר לשון שהוא היה בדרך חזרה עם התה "היום אתה אומר לאייפריל מה אתה מרגיש או שאני נשבע באלוהיי הספגטי הקדושים שאני אכרות לך יד"
"אני לא-" שון התחיל להתגונן אבל ת׳יאו עצר אותו
"עברת את המבחן" הוא אמר "בהצלחה מסחררת, אם יורשה לי לציין"
"עשית לי את המבחן?" שון שאל מבולבל
"ה י ו ם" ת׳יאו אמר והדגיש, הוא לקח את ידו של שון "או שהשמאלית שלך מתפיידת"
אין לי הרבה מה להגיד, גם לא לעצמי, אז שתקתי.
עכשיו גיליתי על התאונה, על הסיבה שבגללה איבדתי כל כך הרבה שנים של זיכרון.
סוף סוף אני יודעת איך שון והוופ בגיל כל כך צעיר הצליחו לזרוק בן אדם מבוגר ומסוכן לכלא.
בגלל ג׳וני איבדתי את הזיכרון, בגלל ג׳וני איבדתי את אמא שלי, בגלל ג׳וני שון איבד את אבא שלו, והוופ איבדה את אמא שלה.
ועכשיו הבן אדם הזה חזר רק כדי להשיג את מה שכיוון אליו מההתחלה, השתלטות על הכנופייה של סנייק בכל מחיר.
אני לא יודעת כמה עוד אנשים ימותו בדרך שלו כדי להגיע אלי, אל אבא ואל סנייק, אבל אני לא יכולה לתת לזה לקרות. לפני שמורידים את רודריגז, לפני הכל, צריך להוריד את ג׳וני.
"מה את עושה?" ת׳יאו שאל אותי כשנכנס לחדר.
"חושבת על איך מורידים את ג׳וני" אמרתי לו.
"אני יכול לעזור?" הוא שאל
"אני אעשה את זה לבד" אמרתי לו "מעכשיו אף אחד אחר לא נפגע בגלל האיש הזה"
"את צוחקת"
הרמתי את ראשי אליו.
"אני נראית לך צוחקת?" שאלתי ברצינות.
"זו משימת התאבדות" הוא אמר והתיישב לידי "את לא הולכת לבד"
"אני כן"
"את לא" הוא אמר והסתכל עליי "את יודעת שאף אחד מאיתנו לא ייתן לך ללכת לבד"
"אני לא יכולה לתת לאף אחד להיפגע שוב בגלל הפסיכופת הזה ת׳יאו" אמרתי לו "אין לי ברירה"
"תסתכלי עליי" הוא אמר לי והרמתי את מבטי אליו "אני לא נותן לך לסכן את עצמך ככה. גם אם תלכי-"
הוא עצר ולרגע חשבתי שיכולתי לשמוע את הנורה נדלקת לו מעל הראש.
"מה קרה?" שאלתי אותו
"זה יכול לעבוד" הוא אמר לעצמו, נראה מנותק לחלוטין "זה באמת יכול לעבוד"
"כדור הארץ לת׳יאו?" שאלתי ונופפתי בידי מול הפנים שלו לכמה שניות "אתה שם?"
"ברכותיי ליה" הוא אמר והחזיר את מבטו אליי "הרווחת את התפקיד הראשון שלך כפיתיון"
הרמתי את גבותיי.
"אתם לא באים איתי" אמרתי לו אחרי כמה שניות והוא חייך.
"זה לא קורה" אמרתי והוא המשיך לחייך, לא אומר מילה.
"אתה מטורף" אמרתי לו ונאנחתי.
"אני יודע" הוא אמר ונתן לי נשיקה קצרה "אני יודע"
YOU ARE READING
I'm dangerous
Lãng mạn" נשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה. ביום אחד הספקתי להיכנס למקום שלעולם לא חשבתי שאהיה בו, לפתח שנאה למקום, לקבל צוות, לעשות מבחן קבלה- שלא הייתי בטוחה שאעבור, לפרוץ לבית, למצוא קופסא אדומה עם מכתב בפנים, להפוך למפקדת רשמית, להיפטר מהשנאה המתפתחת שלי, ול...
