"את ערה נכון?" ת׳יאו שאל שכבר שכב במיטה לצידי, עם הגב שלו לכיוון הגב שלי. מסתבר שאין דרך להפריד בין המיטות, בדקתי.
"כן" עניתי עם עיניים עצומות.
ת׳יאו נאנח אנחת רווחה.
"תודה לאל" הוא אמר "הייתי יוצא מטומטם אם לא היית ערה"
הרגשתי את עצמי מתחילה לחייך חיוך לא רצוני, אבל החנקתי אותו וחזרתי לפרצוף הרציני שלי בקלות.
"גם את לא מצליחה להירדם נכון?" הוא שאל
פתחתי את עיני והתיישבתי על המיטה, נשענת על הקיר. הוא הסתובב לכיווני והתיישב גם הוא.
"מה מפריע לך?" ת׳יאו אמר והסתכל עליי.
רציתי להגיד ,
'מפריע לי שנישקתי אותך בלי לחשוב. שבמקום לחשוב על פיתרון אפקטיבי נלחצתי כמו ילדה בת שבע עם קוקיות ונצנצים בשיער'
אבל מה שיצא לי מהפה היה:
"למה נתת לי לשבת ליד החלון במטוס?"
"מה?" הוא שאל מבולבל. זה בסדר, גם אני הייתי מבולבלת.
"אתה קלאוסטרופובי. מטוסים הם לא המקום הכי נעים להיות בו, וחלונות עוזרים" אמרתי והעברתי את מבטי אליו "למה ויתרת לי?"
"תיכננתי לישון ברוב הטיסה הזו בכל מקרה" ת׳יאו אמר "ופשוט ביקשת כל כך יפה"
"לא אני לא" אמרתי וגיכחתי "הוצאתי לך לשון חמש פעמים במהלך השיחה ועוד פעמיים אחרי שויתרת"
ת׳יאו נאנח "אני מניח שבמטוסים זה פחות נורא אצלי... החלק הנורא באמת הוא במקומות סגורים לחלוטין"
"כמו ארון השירות"
"כן"
היה שקט.
"אתה יודע שמה שקרה שם-"
"אני יודע שרק ניסית לעזור לי לשבור את המעגל של החרדה" ת׳יאו אמר וחייך "זה בסדר"
"כן..." אמרתי והרגשתי איך הציורים על השמיכה הלבנה נהיים יותר ויותר מעניינים.
"למרות שיש לי כמה עצות לשיפור" הוא אמר והרמתי את מבטי אליו, מבולבלת.
"בפעם הבאה הייתי ממליץ לך לא לאכול שום דבר הכולל בצל בתוכו" הוא אמר בחיוך והיה לי פלאשבק להוופ זורקת עליי את סוכריית המנטה, ואומרת שאודה לה.
"זה היה סלט!" צחקתי וזרקתי עליו את הכרית שלי "אתה פשוט אידיוט"
"אבל אידיוט חמוד כזה לא?"
"לא. אתה סתם אידיוט"
"האידיוט הזה ממליץ לך מאוד ללכת לישון" הוא אמר וחייך "יהיה לכולנו יום ארוך מחר"
"אולי אתה צודק" עניתי לו ונשכבתי במיטה שוב
"אה וליה" ת׳יאו אמר והסתובבתי אליו "מה עם נשיקת לילה טוב?"
"יש לך מזל שאין לך אקדח מוצמד לרקה ברגעים אלו ממש" אמרתי אחרי שהסתובבתי ועצמתי את עיני, שוב.
"היה שווה לנסות" הוא אמר וחזר לשכב עם גבו אליי.
מצאתי את עצמי מחניקה חיוך שוב.
בדיוק כמו בבוקר שהוופ החליטה לנעול את ת׳יאו ואותי לבד בבית, התעוררתי בזרועותיו של ת׳יאו.
איך זה קורה בכל פעם? וכמה הוא זז בשנתו? הרי הוא היה בצד השני של המיטה.
ניסיתי לצאת החוצה בלי להעיר את ת׳יאו, אך נכשלתי.
"בוקר" אמרתי לו כשהוא פתח רק עין אחת לכיווני
"בוקר" הוא ענה בקול צרוד "מה השעה?"
בדקתי את השעה בטלפון.
"שבע וחצי" הודעתי לו
"אני חייב ללמד אותך לישון עד מאוחר" הוא אמר "היקיצה הטבעית שלך בשבע בבוקר פשוט נוראית"
"אני הולכת לבדוק מה עם הוופ" אמרתי "תמשיך לישון אם אתה רוצה"
"לא זה בסדר" הוא אמר ופתח גם את העין השנייה "כבר התעוררתי"
YOU ARE READING
I'm dangerous
Lãng mạn" נשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה. ביום אחד הספקתי להיכנס למקום שלעולם לא חשבתי שאהיה בו, לפתח שנאה למקום, לקבל צוות, לעשות מבחן קבלה- שלא הייתי בטוחה שאעבור, לפרוץ לבית, למצוא קופסא אדומה עם מכתב בפנים, להפוך למפקדת רשמית, להיפטר מהשנאה המתפתחת שלי, ול...
