"די שון!" אייפריל צחקה "את יודע שאני רגישה לדיגדוגים"
שון הפסיק ונישק אותה במקום.
"את מאמינה לי שאני עדיין לא מאמין שאת חיה?" הוא חייך.
"אני מאמינה לך" היא אמרה "בעיקר כי לא הפסקת להגיד לי את זה מהרגע שראית אותי"
"את בטוחה שאת לא רוצה פשוט לשכוח מהמסיבה הזו ולהישאר איתי פה?" הוא שאל שוב, זו הפעם השלישית שהוא שאל אותה את זה.
"יהיה לנו מלא זמן להיות ביחד אחרי המסיבה" היא חייכה אליו "וחוץ מזה, הייתי מכופפת מאחורי שולחן עם אקדח ביד רוב היום, בא לי להשתחרר קצת"
"אז תני לי לבחור מה ללבוש" שון אמר.
"אתה תשים אותי בסט של טרנינג?" אייפריל שאלה.
"סביר מאוד להניח"
"אז לא"
"אוקיי נו, אז משהו אחר" שון אמר "זה לא יהיה מכוער אני מבטיח"
"לא ציפית שתהייה ככה" אייפריל אמרה בחיוך
"איך ככה?"
"ככה נחמד" היא החזירה לו "אתה פחות מעצבן מבדרך כלל"
"אני יכול לחזור ללהיות מעצבן כרגיל" שון אמר והרים את גבותיו "אני פשוט מנסה להיות נחמד יותר כדי שכשאני אשאל אותך אם את רוצה להיות החברה שלי יהיו לי יותר סיכויים שתגידי כן"
אייפריל חייכה.
"ומתי אתה מתכוון לעשות את זה?"
"תראי בעוד שנה וחצי ככה-"
"אתה בלתי נסבל"
הוא התיישב לידה.
"ריל" הוא אמר "האם תעשי אותי למאושר באדם, ותהיי החברה שלי?"
"זו נשמעת כמו הצעת נישואים" היא צחקה.
"הלוואי" שון אמר ואייפריל נתנה לו מכה בכתף.
"כן" היא אמרה.
"כן?"
"כן"
"כן!" שון צעק וקם על רגליו "אני הולך לצרוח את זה על ת׳יאו וכריס, אל תזוזי"
"אין צורך בזה" הוופ פתחה את הדלת "הקשבנו לכם כל הזמן הזה"
"מזל טוב" כריס אמר בחיוך.
"אייפריל, אל תתני לו לבחור לך את הבגדים" הוופ אמרה "אל תפלי לזה"
"כמה זמן בדיוק הייתם מאחורי הדלת?" אייפריל שאלה.
"כמה שצריך" כריס אמר "כמה שצריך"
"אני-" שון התחיל אבל כריס קטע אותו.
"אני אצרח את זה על ת׳יאו בשבילך, אתה תישאר פה" כריס אמר.
"תגיד אני יכולה לצרוח את זה על ליה?" הוופ שאלה.
"ברור" כריס אמר.
"אבל-" שון אמר אבל הוופ קטעה אותו הפעם.
"ליה!" היא צעקה וסגרה את הדלת "את לא מאמינה!"
שון התיישב בחזרה על המיטה.
"את חושבת שהיינו אי פעם ביחד אם חבורת הסתומים האלה לא היו דואגים לזה?" הוא שאל אותה.
"אין מצב" היא אמרה, שון הסתכל עליה במהירות.
"אף אחד מאיתנו לא היה אומר לשני כלום עד המוות" היא אמרה "שנינו עקשנים מידי"
"יש בזה משהו" הוא אמר ונישק אותה שוב.
___________
דפיקה בדלת נשמעה, ספיר ישבה על הספה ושיחקה קנדי קראש, אז ונוס החליטה לקום.
"זה בטח בלייד" ספיר אמרה, אבל תבדקי ליתר ביטחון"
"תודה, ספיר" ונוס אמרה בציניות.
"היי, אני האזנתי לשיחות שלכם ברצינות רבה" היא אמרה "תני לי להפגין ידע"
ונוס הלכה אל הדלת ובדקה את העינית.
"ספיר אני בטוחה שאת-" היא עצרה כשהיא ראתה מי בדלת.
"שאני מה?" ספיר שאלה.
"מה?" ונוס שאלה מבולבלת.
"לא משנה" ספיר אמרה לה "מה קרה?"
"כלום" ונוס אמרה "לא קרה כלום"
"אז את מוכנה לפתוח את הדלת?" ספיר הרימה את גבותיה.
ונוס נשמה עמוק, ופתחה את הדלת.
"היי" היא חייכה.
"היי" וונדיגו החזירה לה.
"מה את עושה פה?" ונוס שאלה.
"מחליפה את בלייד" היא אמרה "הוא עסוק עם השבויים שלקחנו מתחנת הרכבת, אז התנדבתי להחליף אותו"
"התנדבת?"
"כן" וונדיגו אמרה "לא ראיתי סיבה למה לא"
שתיהן שתקו לכמה שניות.
"תשע" וונדיגו אמרה לבסוף.
"תשע?" ונוס הסתכלה עליה מבולבלת.
"השעה של המסיבה" היא אמרה "תשע"
"אה" ונוס צחקה "אני אודיע לשאר"
"אני אראה אותך שם, נכון?" וונדיגו אמרה אחרי שכבר הסתובבה ללכת.
"אני לא יודעת" ונוס אמרה.
וונדיגו הרימה את גבותיה והסתובבה.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה.
"אני לא בטוחה שאני אבוא" ונוס אמרה "אני לא מתה על מסיבות"
"אוקיי, ועכשיו הסיבה האמיתית שאת לא רוצה לבוא" היא אמרה וחזרה על צעדיה. היא נשענה על הקיר עם הכתף והסתכלה עליה.
ונוס הייתה צריכה לחשוב על זה קצת.
"את באה" וונדיגו פסקה "אני לא רוצה לשמוע לא"
"אבל אפילו לא חשבתי מה ללבוש או-"
זה היה תירוץ, כמובן, אבל וונדיגו בחרה להתעלם ממנו.
"זו הבעיה?" וונדיגו חייכה "בואי" היא לקחה את ידה ונכנסה דרך הדלת אל הבית.
"מה..?" ונוס שאלה.
"פשוט תני לי חמש דקות"
YOU ARE READING
I'm dangerous
Roman d'amour" נשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה. ביום אחד הספקתי להיכנס למקום שלעולם לא חשבתי שאהיה בו, לפתח שנאה למקום, לקבל צוות, לעשות מבחן קבלה- שלא הייתי בטוחה שאעבור, לפרוץ לבית, למצוא קופסא אדומה עם מכתב בפנים, להפוך למפקדת רשמית, להיפטר מהשנאה המתפתחת שלי, ול...
