הוופ ואני היינו בדרכנו לפגוש את לוק.
לבשנו את הצמידים ולחצנו על הלב הכחול, הוא מתפקד כמו מכשיר הקלטה, רק שאת התדר הוא מעביר ישירות למחשב של ספיר.
נכנסנו אל הבניין הישן ואישה שנראית רק קצת יותר מבוגרת מאיתנו, לקחה אותנו אל לוק.
"הקדמתן" לוק אמר.
היה לו שיער קצוץ בלונדיני ועיניים ירוקות, אבל התכונה הכי בולטת אצלו הייתה הצלקת הארוכה שיש לו מסוף אוזנו הימנית ועד לצוואר. הוא היה נראה באמצע גיל השלושים שלו.
"לא הייתה סיבה שנאחר, נכון?" הוופ אמרה והתיישבתה על הכיסא מול השולחן שלו.
"אז בראיין שלח חבורה של ילדים בני 17 בתור תגבורת?" לוק אמר וגיחך "אני בספק שתוכלו לעזור"
"תתפלא מה חבורה של ילדים בני 17 יכולים לעשות" אמרתי והתיישבתי גם אני, מסתכלת עליו במבט רציני.
"את בטח ליה" לוק אמר וחייך חיוך שהיה נראה יותר כמו עווית לא רצונית "'שמעתי עלייך הרבה"
"אני בטוחה" עניתי וחייכתי גם אני.
"בעיקר שמעתי שנחתתם בשטח של רודריגז אתמול, ופוצצתם שני רימוני עשן. האמת היא שאני מופתע שלא עשיתם יותר באלגן"
"אני מקווה מאוד שזו לא שיחת נזיפה לוק" אמרתי בקול רציני והסתכלתי בעיניו "אני לא חושבת שאתה היית יכול לצאת מהמצב בדרך פחות דרמטית"
"בואי ניגש לעניין" הוא אמר ושינה את הנושא במהירות "לרודריגז אין שום עניין בסנייק יותר, הוא מתכנן להשתלט על השטחים של כל הכנופיות פה באיזור ולאחד כוחות עם המאפיה המקסיקנית"
"ובגלל זה אתם מנסים להישאר מחוץ לטווח" הוופ השלימה את דבריו "המודיעין שלנו כבר סיפק לנו את המידע הזה"
"ברור לך שאם זה מה שרודריגז מתכנן אין דרך להישאר מחוץ לזה נכון?" אמרתי והפניתי את מבטי מהווים בחזרה אל לוק.
"אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר אחר" לוק אמר ונאנח "אנחנו לא יכולים-"
"לשתף פעולה עם סנייק?" אמרתי והרמתי את גבותיי.
"זו לא אפשרות" לוק אמר ושילב את ידיו.
"למה לא? זו נשמעת כמו האפשרות הכי הגיונית" הוופ אמרה.
"אני לא משתף פעולה עם סנייק" לוק אמר נחרצות
"אני?" שאלתי אותו וכיווצתי את גבותיי "אתה לא הפקטור כאן לוק. טובת הכלל היא מה שחשוב, אז מה שלא קרה ביניכם-"
עצרתי כשראיתי אותו ממשש את הצלקת שלו.
"במלחמה אין טוב ורע" אמרתי בקול יותר רגוע "יש רק אותך ואת הצד השני. וכרגע, גם לנו וגם לסנייק יש את אותה מטרה משותפת"
לוק הרים את עיניו אליי.
"אני לא מוכן ליצור קשר עם סנייק" הוא אמר בקול קר ועיניו התערפלו.
"אז מזל שהתגבורת הגיעה" הוופ אמרה בחיוך וקמה מהכיסא.
"אין לנו עבר טוב כל כך עם סנייק ליה" הוופ אמרה כשיצאנו מהבניין "איך תצליחי לדבר איתו?"
"הכנופייה שלו, של רודריגז, ושלנו הן הכי גדולות בלוס אנג׳לס" עניתי "אם יש לו טיפה של שכל, הוא יקבל את ההצעה שלי"
"את מבינה מה קורה כאן?" שון הוריד את האוזניות שלו והסתכל על אייפריל.
"בהתחשב בעובדה שהאזנו לאותו התדר... כן" אייפריל ענתה לו.
"את אפילו לא קצת מתרגשת? ליה הולכת לנסות לגייס את סנייק. הבחור הזה הוא גיבור הילדות שלי! זאת אומרת, אני יודע שאנחנו עובדים בשביל בראיין אבל-"
"זה מהלך אסטרטגי פשוט מאוד שון" אייפריל אמרה ונאנחה.
"ריל" שון אמר ועבר מהצד השני של החדר לשבת מולה. עד עכשיו כל אחד מהם ישב בפינה נפרדת. "את בסדר?" הוא שאל בדאגה
"כן, ברור" היא אמרה בלי להסתכל עליו "ניק פשוט אמר לי משהו. אני לא יכולה להתרכז"
"הוא התקשר?" שון כיווץ את גבותיו והסתכל עליה "מה הוא אמר?"
"זה ג׳וני"
"אני מזכיר לך שג׳וני זרוק בכלא רחוק רחוק מכאן"
"יש שמועות שהוא ברח" היא אמרה "ניק שמע-"
"ניק לא יודע על מה הוא מדבר. אי אפשר להאמין לשמועות בנושא הזה" שון אמר בקול קר וקם מהכיסא.
"אבל ניק-"
"תראי" שון קטע אותה שוב "אם זה כל כך חשוב לך, אני אברר מה קורה שם, אבל אל תאמיני לשמועות ואל תאמיני לניק" הוא הסתכל לה בעיניים והקול שלו היה כל כך רציני הפעם עד שלאייפריל הייתה כמעט צמרמורת. היא הייתה מנסה להבין או לברר מה הסיפור עם ניק ולמה שון כל כך מתעב אותו, אבל יש לה תחושה שזה לא משהו ששון יחליט סתם ככה לדבר עליו.
"אתה בסדר?" היא שאלה במקום זאת והמבט בעיניים של שון סוף סוף התרכך.
"כן" הוא אמר וחזר לשבת "אני אדבר עם ספיר ועם ליאו, הוא האקר טוב כמעט כמוה"
"זה רציני" אייפריל אמרה "אם הוא בחוץ-"
"אם הוא בחוץ אני והוופ נטפל בו בדיוק כמו שעשינו בפעם הקודמת, והפעם נדווא שהוא לא יספיק להגיע בחזרה לכלא"
YOU ARE READING
I'm dangerous
Romance" נשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה. ביום אחד הספקתי להיכנס למקום שלעולם לא חשבתי שאהיה בו, לפתח שנאה למקום, לקבל צוות, לעשות מבחן קבלה- שלא הייתי בטוחה שאעבור, לפרוץ לבית, למצוא קופסא אדומה עם מכתב בפנים, להפוך למפקדת רשמית, להיפטר מהשנאה המתפתחת שלי, ול...
