ת'יאו נרדם יחסית מהר.
כריס נרדם לאחר בערך שעה, והוופ עדיין ישנה עליו. נראה שונוס וספיר המשיכו לדבר במשך כל הטיסה (וחיסלו חצי מאספקת המזון), בזמן שאייפריל ושון הקשיבו למוזיקה ושרו די בקול מדי פעם בלי לשים לב.
אני דיברתי עם הדיילת, ננסי. היא באמת בן אדם מעניין במיוחד.
היא טיפסה על האוורסט פעמיים, אבל מעולם לא הגיעה לפסגה. היא מתכננת לעשות את זה בפעם הבאה שתהייה שם.
היא גם הייתה חלק מצוות בכיר בארגון פעם, עוד לפני שאבא היה ראש הארגון.
שאלתי אותה כמה פעמים מה היא עשתה שם, אבל היא לא הייתה מוכנה לגלות אפילו לי, ואני מוכנה להתערב שהיא לא הייתה מוכנה לגלות גם עם אקדח על הרקה.
מה שכן, היא אמרה לי שהיא בת 43.
"43?! הלוואי שאני אספיק את כל מה שעשית עד גיל 43" אמרתי וצחקתי. היא נראית צעירה יותר מהגיל שלה למען האמת.
"אל תדאגי" היא אומרת ומחייכת "אין לי ספק שתספיקי יותר עד גיל 30"
היא עדיין לא סיפרה לי את הכל על עצמה, אבל בהחלט נהניתי לדבר איתה למרות זאת. יש לי תחושה שאבא ידע מה הוא עושה כשהביא אותה איתנו, גם אם זה בתור דיילת.
כשנחתנו הוופ סוף כל סוף התעוררה, ונראתה זוועה. אלוהים יודע איך, אבל אני בטוחה שמשהו מתפתח אצלה. היא נהיית חולה, וזה לא טוב למשימה. אני אצטרך אותה איתי.
אנחנו יורדים מהמטוס ולוקחים מונית לכיוון המיקום שאבא כיוון אותי אליו. שם אנחנו אמורים למצוא את איש הקשר שלנו, ולהבין מה אנחנו צריכים לעשות כדי להשיג את מה שאבא ביקש.
ת'יאו מסתכל עלי במשך חצי מהנסיעה, ואני עדיין מנסה להבין למה. בכל פעם שאני מסתכלת עלין בחזרה הוא מסתכל בחזרה למחשב, עוד לא הצלחתי לתפוס אותו עם העיניים עליי, אבל אני יודעת שהן היו שם.
"תפסיקי להילחץ" הוא אומר ברגע שאנחנו יוצאים מהמונית "את מלחיצה את עצמך עם ציפיות שנמצאות רק בראש שלך. תצאי מזה, ותראי שהכל ילך יותר חלק"
"מאיפה אתה יודע שאני לחוצה?" אני אומרת. כל חיי די החשבתי את עצמי לבן אדם בלתי ניתן לקריאה.
"באותה הדרך שידעתי שאת עומדת להקיא ביום ההוא. אמרתי לך את זה אז ואני אגיד את זה שוב, אני לא מזהה פרטים קטנים רק בשטח" הוא מחייך חיוך צדדי וסוגר את הדלת של המונית.
"מרשים" אני אומרת וממשיכה ללכת.
מה שת'יאו יכול לעשות באמת מרשים, אפשר להשתמש ביכולת שלו לקרוא אנשים בחקירות. אני בטוחה שזה יקצר את התהליך לשני הצדדים.
איש במשקפיים שחורים ובגדים שחורים התקרב אלינו. המעיל הגדול שהוא לבש קצת החשיד אותי, אבל החלטתי לא לשפוט עד שאבדוק את העיניין.
הוא מגיע אלינו, מסתכל בנו מבעד למשקפיים בזמן שהוא מוריד אותם מעט, ואומר "בואו אחריי"
שון, ונוס וספיר כבר התחילו ללכת אך עצרתי אותם בקולי.
"לא אישרתי לכם ללכת אחריו" אמרתי והם עצרו.
האיש, שכבר התחיל ללכת, הסתובב אלי במבט שואל "מה הבעיה?"
"מה השם?" שאלתי בקצרה.
"סליחה?" הוא שואל
"השם. שלך." סיננתי מבעד לשפתיי.
"רוברטו" הוא אמר "רוברטו מרלו. אביך בוודאי אמר לך שאני הוא איש הקשר שלך"
הסתכלתי על ת'יאו והוא חייך אליי חיוך קטן. אני בטוחה שהוא שם לב להכל עוד הרבה לפניי.
הוופ צעדה קדימה לעמוד לידי ושמה את ידה על כתפי "טוב, הוא בהחלט האיש" היא אמרה וחייכה אליי.
"יש אישור המפקדת?" ונוס שואלת
"יש אישור" אני אומרת וכולם מתחילים ללכת קדימה. ברגע שהאיש מסתובב כריס הולך קדימה ומצמיד אקדח לרקתו. האיש קופא.
"יש לך רק טעות אחת" אני אומרת ומחייכת "אנשי קשר לא מזדהים בשמם המלא"
"ושלא תעז להוציא את האולר מהכיס" ת'יאו אומר כשמסתכל על ידו של האיש.
"או את האקדח מפנים המעיל" הוא מוסיף.
הוופ הוציאה את האזיקים מהתיק של אייפריל ושמה אותם על מפרקי הידיים של האיש.
"הוא לא יוכל לצאת מאלה" אייפריל אומרת ומחייכת.
"מה מיוחד בהם?" הוופ שואלת ומרימה את מבטה מהאזיקים אל אייפריל.
"סתם, משהו חדש שעבדתי עליו" היא אומרת.
"אווץ׳" שון אומר
"מה קרה?" שאלתי אותו
"מה שזה לא יהיה, זה הולך לכאוב לו אם הוא ינסה להשתחרר"
"איך אתה כל כך בטוח?" אייפריל שאלה בהרמת גבה
"אני מכיר אותך ריל, את אוהבת לגרום סבל לאנשים" הוא אמר והיא נתנה לו מכה בכתף.
"אידיוט" היא סיננה וספיר באה לכיווני.
"נדמה לי שאיש הקשר האמיתי שלנו נמצא שם" היא אמרה והסתכלה על הומלס שישב בפינת הרחוב.
"את בטוחה?" שאלתי
"מאה אחוז. לפי האפליקציה של אייפריל כמובן... זכרתי שבראיין אמר לת'יאו להיות בכוננות עליה, אז חשבתי לבדוק אותה בעצמי" היא אמרה.
"עבודה טובה" עניתי וחייכתי אליה.
בדיוק באותה השנייה ת'יאו התקרב אלינו.
"אני חושב שאיש הקשר שלנו נמצא שם" הוא אמר והצביע אל פינת הרחוב. "נעזרתי קצת באפליקציה של אייפריל-"
"כן כן אני יודעת, ספיר עלתה עליו לפניך" אמרתי וגיחכתי "כדאי שנפסיק לבזבז זמן פה, ונלך לקחת את הפרטים ממנו"
"רק אחד צריך ללכת" הוופ אמרה "יותר מידי אנשים יראו מחשיד"
"ליה צריכה ללכת" ונוס אמרה "היא המפקדת"
"וזה אומר שהיא הפרצוף המוכר ביותר" שון אמר "אם האיש הזה שם התחזה לאיש הקשר שלנו, סימן שעלו עלינו-"
"ואם עלו עלינו עוד לפני שהתחלנו את המשימה, סימן שעשו עלינו תחקיר קצת יותר מעמיק משעה של עלייה וירידה מהמטוס" אייפריל קטעה את דבריו.
"אני אלך" ונוס אמרה "אני לא יוצאת למשימות שטח כך שאני בטוחה שיש להם הרבה פחות מידע עליי"
"זה רעיון טוב" אמרתי "במיוחד אם הם לא לבד"
"הם?" שון שאל בבלבול
"לא ציפית שרק אחד מהם יגיע לאסוף אותנו נכון?" שאלתי בהרמת גבה "לפי איך שזה נראה עכשיו, אנחנו מוקפים ופשוט לא מודעים לכך"
"אז איך יוצאים מכאן בלי להיתפס?" ספיר שאלה.
"לא יוצאים" עניתי "מחכים"
ת'יאו חייך אליי.
"זה הרגע שלי נכון?" הוא שאל והינהנתי.
"לך על זה" אמרתי וחייכתי.
הוא הסתכל מסביבו, בוהה בכמה פינות של הרחוב ללא מוצא שהגענו אליו. הרחוב היה נראה כאילו הוא עומד להתפרק בכל רגע, שני הבניינים מצדדיו היו עשויים עץ שכבר מזמן התחיל להתרקב, והחלונות הגבוהים שבראש הבניינים נראים כמו מקום מושלם להסתתרות של כמה צלפים. להערכתו שניים, אלא אם כמה מהם מסתתרים על הגג.
ערמות הזבל מסביבם בהחלט יכולות להכיל כמה מכשירי האזנה... וחתולי רחוב.
ת'יאו שלף את הטלפון מכיסו והכניס לתוכו את השבב שאייפריל חילקה להם עוד במטוס. הוא מבטל כל סוג של ציתות, האזנה, או מעקב על הטלפון שלהם.
כולם עשו כמותו.
"יש לך משהו שיבטל מכשירי האזנה בסביבה?" ת'יאו כתב בקבוצה שלנו.
"כמובן" אייפריל ענתה "אבל אפשר להבין מה התוכנית?"
"זו פעולת הסחה. ברגע שהם והשותפים שלהם מלמעלה יבינו שעלינו עליהם הם יתחילו לירות, אז צריך לעשות את הכל מהר" הוא כתב.
"קיבלנו" הוופ כתבה.
"ליה, ונוס ושון ילכו לקחת את המידע. כל השאר נישאר כאן בכוננות" ת'יאו כתב והסתכל עליי לאישור.
הינהנתי בראשי.
"צריך לעשות את זה מהר" כתבתי "למזלנו אנחנו כאלה"
"בואו נעשה את זה" שון כתב
"אתם מדברים יותר מידי אלוהים" הוופ כתבה והוציאה את השבב שלה, וכך גם כולנו.
YOU ARE READING
I'm dangerous
Storie d'amore" נשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה. ביום אחד הספקתי להיכנס למקום שלעולם לא חשבתי שאהיה בו, לפתח שנאה למקום, לקבל צוות, לעשות מבחן קבלה- שלא הייתי בטוחה שאעבור, לפרוץ לבית, למצוא קופסא אדומה עם מכתב בפנים, להפוך למפקדת רשמית, להיפטר מהשנאה המתפתחת שלי, ול...
