סנייק שלח נהג.
בתשע ורבע כולנו כבר עמדנו מול המקום, לא ציפיתי למצוא אולם כזה במקום עם בניינים כל כך ישנים, בדרך הייתי בטוחה שחוטפים אותנו לכמה שניות.
הוא היה בשטח של סנייק, אז אני מניחה שאין הרבה דרכים שבהן המסיבה הזו יכולה להתקלקל, נכון?
כן, אני עדיין מודאגת. למרות היד של ת׳יאו שנמצאת כל הזמן עליי וכמות הפעמים שהוא אמר לי שהכל יהיה בסדר יש לי הרגשה לא טובה, כאילו משהו אמור לקרות היום.
לא, הבירה של ת׳יאו לא בדיוק עזרה לי.
אלוהים הלוואי ויכולתי לשחרר מזה, אבל אם משהו רע אחד לא קרה אז משהו אחר חייב לקרות, לא?
ת׳יאו משך אותי קרוב יותר אליו, הסתכלתי עליו אבל הוא הסתכל קדימה.
"זה יהיה בסדר" הוא אמר לי כשנכנסנו פנימה.
לא עניתי לו.
המוזיקה הייתה חזקה.
"ברוכים הבאים" סנייק אמר, די בצעקות כדי להתגבר על המוזיקה.
"מקום נחמד יש לך פה" כריס אמר.
"לא הרבה אנשים יודעים עליו, אז הוא המקום המושלם בשביל המסיבה הזו" סנייק חייך "תהנו, אם משהו קורה אני פה"
"תודה" אמרתי, הוא הניד בראשו לעברי והלך.
"שנתפזר?" הוופ שאלה "יש לנו מסיבה להנות ממנה"
"אני צמאה" ספיר אמרה "אני הולכת לבר"
"אני אצטרף" ונוס אמרה.
"אנחנו הולכים לשבת קצת" שון אמר "הפופים האלה בצד קורצים לי"
"מאיפה הם הביאו אותם? זו הברקה" אייפריל המשיכה.
"אני וכריס הולכים לרקוד קצת" הוופ אמרה.
"נשמע נחמד" ת׳יאו אמר.
"נראה לי שאני אלך לשבת-" התחלתי אבל הוופ נאנחה, תפסה את ידי והתחילה למשוך אותי לכיוון רחבת הריקודים, כריס ות׳יאו השתרכו מאחורינו.
"הוופ-"
"ברור לי שאת לא מרוצה מזה אבל בואי נחסוך לשתינו את השכנועים כי די ברור שזה המצב שתהיי בו בכל מקרה אחריהם" הוופ אמרה "עכשיו את הולכת לרקוד ולהנות מהמסיבה הזו, ולהפסיק לחשוב על דברים שיכולים לקרות כי לחשוב לא עשה טוב לאף אחד אף פעם"
"נו באמת-" התחלתי אבל כריס עצר אותי הפעם.
"ליה" הוא אמר "לרקוד. לא להתלונן, לרקוד"
נאנחתי.
"הנה זה" הוופ חייכה "ההבנה שאין לך דרך לצאת מזה"
ת׳יאו תפס את ידי וסובב אותי.
"אי אפשר להתנגד לחיוך הזה נכון?" הוא חייך אליי.
חיוך קטן ברח לי.
"הוצאת ממנה חיוך, אני לא מאמינה" הוופ אמרה בהלם.
"טוב נו" אמרתי "כמה נורא זה כבר יכול להיות?"
____________
"אאוטפיט נחמד" ספיר חייכה אל ונוס, שותה את כוס הקולה שלה "לא חשבתי שיגיע היום שאני אראה אותך בשמלה"
"כן..." ונוס אמרה וחייכה אליה חזרה "עזרו לי לבחור אותו"
"לא חשבתי לרגע שבחרת את זה לבד" ספיר אמרה והסתכלה עליה.
"לא חשבתי שתחשבי" ונוס צחקה "את מכירה אותי"
שתיהן שתקו לרגע.
"אז, וונדיגו הא?" היא אמרה לפתע, ונוס נחנקה מהקולה שהיא בדיוק התחילה לשתות.
"מה?" היא שאלה, עדיין משתעלת.
"אני מכירה אותך, חשבת שאני לא יודעת?"
"אז את לא..."
"לא מה?" ספיר כיווצה את גבותיה.
"לא כועסת שלא סיפרתי לך? או לא רוצה להיות חברה שלי יותר?" ונוס שאלה בשקט.
ספיר התחילה לצחוק, בן אדם רגיל היה מפסיק אחרי כמה שניות, אבל ספיר המשיכה לצחוק לכמה דקות טובות.
"מה כל כך מצחיק?" ונוס שאלה אותה, היא לא הבינה מה קורה לה.
"את" ספיר ענתה לה בין צחוק לצחוק "נראה לך שבאמת אכפת לי אם בא לך על מישהו כמו הארי או על מישהי? תאמיני לי, הלוואי והייתי נמשכת לבנות. בנים הם בבונים"
ונוס נתנה לה מכה בכתף.
"הלחצת אותי, מטומטמת" היא חייכה.
"את מתכוונת ללכת להגיד לה שלום או שאת מתכוונת לעמוד פה איתי במשך כל הערב? כי יש שם בפינה מישהו ממש חתיך שבניתי על לדבר איתו"
"אני קצת חוששת" ונוס אמרה "זאת אומרת אני לא יודעת בדיוק מה אני-"
"מאוחר מידי" ספיר אמרה בחיוך והנידה בראשה לכיוון וונדיגו שהתקרבה אליהן, היא קמה במהירות מהכיסא שעליו ישבה והתחילה ללכת לכיוון החתיך שדיברה עליו.
"רגע, ספיר!" ונוס אמרה, אבל וונדיגו התיישבה מולה במקומה.
YOU ARE READING
I'm dangerous
Romantizm" נשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה. ביום אחד הספקתי להיכנס למקום שלעולם לא חשבתי שאהיה בו, לפתח שנאה למקום, לקבל צוות, לעשות מבחן קבלה- שלא הייתי בטוחה שאעבור, לפרוץ לבית, למצוא קופסא אדומה עם מכתב בפנים, להפוך למפקדת רשמית, להיפטר מהשנאה המתפתחת שלי, ול...
