סליחה על העיכוב של הפרק. יום אהבה שמח ❤️
פרק 24
"מייקל אני יכול לדבר איתך רגע?" "היי אני קצת עסוק אז נדבר אחר כך? יופי תודה" אמר, טורק את הדלת. "בסך הכל רציתי לדעת אם תבוא איתי להלוויה של איידן מחר" לחשתי. עצרתי את הדמעות. הוא לא יכול להיות הכי נחמד בעולם ולהיות שם בשבילי ואז כשקורה משהו לנטוש. זה לא עובד ככה. עברו חמישה ימים מאז השיחה מלאת הרגשות שלי ושל מייקל. הוא התחמק ממני מאז כל דקה ושנייה שיכל. נכנסתי לחדר שלי ושל ג׳ייד וטרקתי את הדלת חזק מידי. "תיזהר זה ישבר בסוף" אמר ג׳ייד באדישות. "סליחה לא ראיתי שאתה כאן" "מה קרה?" "לא קרה" הוא הרים גבה. "נו" נאנחתי "מייקל" הוא חייך. "למה אתה מחייך?" המשכתי. "טוב לראות אותך עובר הלאה." "אני לא ממש יכול לעבור הלאה לאף אחד כי הוא לא מדבר איתי. הוא מתחמק וטורק לי דלתות בפרצוף. רק רציתי לשאול אם הוא יבוא איתי להלוויה, אני צריך מישהו איתי שם" לחשתי את הסוף "אתה לא תהיה לבד שם. אני אהיה שם." הנהנתי. אני אוהב את ג׳ייד מאוד אבל הוא לא מייקל. הוא החבר הכי טוב שלי, אבל מייקל הוא... אחר, אחר טוב. "קדימה בוא נוציא אותך מהדיכי" הוא קם והתחיל לנעול נעליים "לאן הולכים?" "ללונה פארק. כמו פעם"
YOU ARE READING
the stars
Random*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
