רקדתי לצלילי השיר שהתנגן "תספיק לרקוד" הוא צחק "לא! תרקוד איתי!" הוא גילגל עינים וקם לרקוד איתי. רקדנו יחד עד שהשיר נגמר והתרסקנו על הדשא מתנשפים. "לוקאס" "מה?" "אני אוהב אותך" הרמתי את מבטי אליו ושתקתי. "גם אני אותך מייקל" "קוראים לי איידן" צבע עיניו התחלף, הגומות של מייקל נזלו והתחלפו בחיוך המרובע של איידן ושיערו שינה צבע. קמתי מתנשף במיטתי כשמייקל ישן לידי ונחר מעט, חייכתי מעט ונישקתי ללחייו. קמתי, התארגנתי וכתבתי למייקל פתק. 'בוקר טוב מייקי, יצאתי אחזור בקרוב♡'
לקחתי מונית ועצרתי בחנות הפרחים, קונה פרחים גדולים, צבעונים ויפים. "לאן עכשיו?" שאל הנהג "לבית הקברות של העיר" הוא הנהן והמשיך בנסיעה. "תודה רבה" יצאתי ולקחתי את הפרחים איתי. "היי איידן" התיישבתי ליד הקבר, מנקה את האבק ומחליף את הפרחים. "היה לי חלום היום, סיוט" אמרתי "רקדתי עם מייקל, צחקתי ואמרתי לו כמה אני אוהב אותו. -זוכר אותו? אני בטוח שאתה כן ואני בטוח שהייתם יכולים להיות חברים כל כך טובים- בחלום הפרצוף שלו נזל והתחלף בשלך. שני הפרצופים האהובים עלי בחלום אחד. הרגשתי כאילו אני בוגד בך. אני לא, אני יודע שאני לא. אתה זה שרצית שאמשיך הלאה. זה מה שעשיתי, המשכתי הלאה ובאתי להגיד לך את זה. תמיד יהיה לך מקום בלב שלי, מקום גדול בלב שלי. אבל אתה כבר לא היחיד שם ולמעשה אני מאושר כל כך. הוא גורם לי לאהוב את עצמי, להאמין שוב בעצמי ובאנשים, לחייך. כמו שאתה עשית אותי מאושר כך גם הוא. אבל אתם לא אותו הדבר, כל כך שונים ומיוחדים." נאנחתי "אני צריך לזוז עכשיו. מייקי בטח מודאג. אולי אכין לו, לג'ייד ולאמה אוכל. היה כיף לדבר" חייכתי, קמתי והמשכתי הלאה, אל מייקל
מה עובר עלי, אני ממש קיטשית בפאניפיק הזה.
אנחנו מתקרבים לסוף!♡
YOU ARE READING
the stars
Random*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
