פרק 4
"אז הכלבה הזאת העיפה אותי מהחדר! אתה קולט! מי היא בכלל!" אמה בדיוק התחילה את סיפורה על כניסתה לביתן חמש. "וואו וואו וואו תירגעי" היא פתחה את עינייה עלי "אמה לא התכוונתי!" אמרתי ונעמדתי "תתחיל לברוח חתיכת גוש בשר חסר משמעות" בלי ששמנו לב הגענו לביתן 1 במגורי הבנים "חתיכת זבל אנושי בוא הנה או שאני עושה לך שינוי מין בלילה!" פתחתי את הדלת של הביתן בציפייה שלא יהיה שם אף אחד כי כך זה היה כשבאתי. המזל לא שיחק לטובתנו, נפלתי על הרצפה כשאמה מעלי. "חתיכת זבל אנושי בן של-" סתמתי את פיה. אני מוצא את עצמי עושה את זה הרבה. "היי... אני חושב" שמענו קול מאחורינו, חמישה אנשים ישבו על ספות הביתן וצפו בסדרה. אמה ירדה ממני ללא כל מבוכה. היא יכולה ללכת עירומה וזה לא יזיז לה. "אני אמה" אמרה בחיוך והושיטה את ידה ללחיצה, לא משנה עם מי. "זה לו-" "מה את עושה כאן?!" שאלה נערה אחת. אמה הורידה את ידה. לפי הפנים שלה הבנתי שמדובר בנערה מהביתן שלה. לקחתי לעצמי כמה דקות לבחון את הביתן בזמן שאמה והבחורה מחליפות מבטים. הקירות היו לבנים ועל הרצפה היה מרוצף דק בצבע חום בהיר, הספות היו בצבע כחול בהיר ושולחן כחול כהה היה במרכז. בצד השני של הסלון היה מטבח שרובו היה צבע לבן וצבע כחול, הזזתי את ראשי חזרה לאמה וראיתי את ידה של הנערה מתעופפת באוויר כדי לפגוע בה. החזקתי את ידה שנייה לפני שהיא פגעה בפניה של אמה, "תנסי לגעת בה עוד פעם אחת ואני אתלוש לך את היד מהמקום" היא גיחכה "אתה לא יודע שלא מרביצים לבנות?" "אני לא רואה כאן בת" היא עיקמה את פניה "הבאת את הבן זוג שלך שיגן עליך?!" אמרה/שאלה את אמה. "אני גיי. ואם עוד פעם אחת תנסי לפגוע בה או בכל אחד אחר שאת רואה בסביבה שלי אני אגרום לך לסבול. את לא תזהמי את אמה עם הלכלוך שלך." לחשתי בקול מאיים פחד השתקף מעינייה אך היא התעשטה על עצמה. "ואז יעיפו אותך" "מושלם. בדיוק המטרה" הרמתי גבה כשהיא שתקה. אמה חייכה חיוך ענק "אל תתעסקי עם לוקאס בלאק ביץ'" "אל תקראי לא ביץ'" "אל תהיי ביץ' ולא אקרא לך כך" אמרה אמה והלכה
YOU ARE READING
the stars
Різне*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
