percyisbutyfull מזל טובבב
פרק 12
ישבתי ליד האגם, מכניס את רגליי למים הנעימים. קולו של הארי סטיילס התנגן באוזניי ומלמלתי יחד עם השיר את המילים של גולדן. "היי" מייקל הגיע והתיישב לידי. "היי" לחשתי "מה אתה שומע?" "הארי סטיילס" "תביא" הבנתי לו אוזניה אחת, שמענו ביחד שירים כשרגלינו שיחקו במים. "מה לדעתך היה קורה אם בן הזוג שלך עדיין היה כאן?" שאלתי בלחש. "לא יודע. אני מניח שהיינו עדיין ביחד. אולי כבר גרים ביחד. הולכים כל בוקר לתיכון ביחד, משם לקולג'." "זה נשמע מדהים" לחשתי ודמעות ירדו מעיני. "אבל" אני שונא את האבל הזה. "הם לא כאן." הוא הפנה את מבטו אלי. "לחשוב על מה שיכל להיות זה כמו לחיות מציאות אחרת. הייתי כך במשך שנה." הנחתי את ראשי בין ידי. "הייתי מאושר. הייתי פאקינג מאושר" אמרתי בכעס. הוא חייך אלי. החיוך שלו הרגיע אותי כל כך. "אני לא יכול ככה." "איך ככה?" שאל. הרמתי את מבטי אליו. "אתה האדם הראשון שאני מדבר איתו על דבר כזה. אפילו עם אמה לא. גם לא עם הורי ואחיי. אני לא מצליח להבין איך ולמה אני מרגיש כל כך פתוח איתך." "כי חווינו אותו הדבר. שנינו איבדנו אנשים שאנחנו אוהבים לטובת מחלה ארורה. קל יותר לדבר על הבעיות שלך עם מישהו שאתה יודע שמבין. אני יודע שקשה לך, שכואב לך. אני אעזור לך לשנות את זה." "איך שמת לב? הסתרתי את זה כל כך טוב." "להסוות את הרגשות שלך בשמחה ואושר מזויפים, זה לא הפיתרון." הוא הוריד את חולצתו, הסתתי מבט במבוכה. לאחר מכן הוא הוריד גם את מכנסיו. "אתה בא?" שאל ולא חיכה לתשובה, גופו כבר נעלם בתוך האגם. לאחר כמה שניות ראש הציץ קרוב לרגליי. "קדימה המים נעימים!" צעק. הורדתי את בגדיי גם כן ונכנסתי למים.
YOU ARE READING
the stars
Losowe*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
