היי, סליחה שלא העלתי פרק. סבא שלי נפטר ביום שלישי הזה.
חזרנו לפנימייה ונכנסנו לביתן. השעה שתיים לפנות בוקר, עכשיו הביתן כבר ריק מאנשים, כולם בחדריהם ישנים. "טוב... אז.. לילה טוב" אמרתי "לילה טוב" לא זזנו מהמקום. כאילו הדביקו את רגלינו לרצפה. "לילה טוב" אמרתי שוב. הוא התקרב מעט. "לילה טוב" אמר מייקל "לילה ט-" נקטעתי באמצע על ידי שפתיו של מייקל. בהתחלה הופתעתי וקפאתי. אך לאחר כמה שניות התעשטתי ונישקתי חזרה. הנשיקה הייתה מדהימה, התנתקנו מחוסר אוויר כמה שניות לאחר מכאן. כבר הזכרתי שהנשיקה הייתה מדהימה? היא הייתה מלאת רגש. הוא התקרב לנשק אותי שוב, אם כמה שרציתי שינשק אותי שוב, יש לו חבר. עצרתי אותו. "מייקל.. יש לך חבר" לחשתי עדיין מתנשף. "אני לא רוצה אותו. אני רוצה אותך" 'גם אני רוצה אותך אבל אני לא מתכוון לעזור לך לבגוד" הוא נאנח והנהן "אפרד ממנו" "מה?" "אני לא רוצה אותו לוקאס, אני רוצה אותך" "אז למה באותו היום שדיברתם על הנער בו אותה מאוהב אמרתם לוק?" "קיצור של לוקאס" אדיוט אחד! היית צריך לנחש, אמה קראה לך לוק כל כך הרבה פעמים! "לילה טוב" לחש, נישק לי את הלחי והלך. הסמקתי והשפלתי את ראשי. עליתי מהר למלא מוצא את ג'ייד ואמה מתנשקים לי על המיטה.
YOU ARE READING
the stars
Random*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
