"אני חושבת על קמליות, הרבה קמליות." "קמליות?" "פשוט חסר תרבות!" צעקה אמה "הפרח הכי יפה בעולם כמובן! אם אתה הולך להתחתן אתה צריך להבין בפרחים!" נכנסתי לחדר מהר. "להתחתן?! מי הולך להתחתן?" מייקל, אמה וג'ייד הסתכלו עלי במבט לחוץ "אמא שלי" ג'ייד מיהר להגיד "ג'ייד... אמא שלך נשואה כבר 20 שנה עם שלושה ילדים על מה אתה מדבר?" "שיט זה נכון" "מי הולך להתחתן?" "אני" צעקה אמה "מה?!" צעקתי חזרה "ג'ייד הציע לך? בלי להתייעץ איתי?!" "כן! כן תכעס עליו. נו נו נו ג'ייד" אמרה לו אמה "אני לא מדבר איתך" הפנתי עורף לג'ייד "תראי לי את הטבעת" היא שתקה "איבדתי אותה" ג'ייד אמר "ואיך את מוכנה להתחתן איתו בדיוק?" שאלתי מרים גבה. "טוב אתה תפוס וגיי..." "בשבילך? הכי סטרייט שיש!" "היי" מייקל צעק חייכתי לכיוונו ונישקתי את לחייו. "קדימה בואי נתכנן את החתונה שלך!" צעקתי ולקחתי את אמה מחוץ לחדר. "אז חשבתי על צבע בז' הרבה בז'" אמרה כשהלכנו לחדרי "אמה" קטעתי אותה "אני לא מטומטם. אני יודע שאת וג'ייד לא הולכים להתחתן. ספרי לי מי כן" "האמת? שאף אחד" היא לחשה בעצב. "רציתי שג'ייד יציע לי לוקי. באמת רציתי אבל הוא לא רוצה להתחתן איתי.. הוא כנראה יפרד ממני" לחשה בעצב "מה?" לחשתי "לא... את וג'ייד זוג מדהים. אתם אוהבים אחד את השניה." היא משכה את כתפיה ללא תשובה "אני אעזור לכם לחזור" אמרתי חד מטרה "לוקי באמת הכל טוב לא צרי-" "בטח שאעזור לך אמוש" היא הנהנה בחיוך מבינה שאין לה דרך לברוח.
YOU ARE READING
the stars
Разное*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...