פרק 8
"מצטער בשבילך" על פניו לא היו רחמים, אהבתי את זה. שנאתי את המבטים המרחמים של אנשים. או את המילים השקריות כמו "משתתף בצערך" "אתה תמיד מוזמן לפנות אלי". -אני מכיר אותך שנייה וחצי-. כמובן שלא אומר זאת. התשובה שלי תמיד תהיה "תודה רבה! אזכור זאת" שבוע אחרי כבר שכחתי את שמותיהם. "אתה מרחם עלי?" שאלתי "לא" חייכתי "יופי אני שונא רחמים" הוא צחקק. "איך הוא היה?" "מוזר כזה, הוא היה עושה צרות. נרקיסיסט מטורף אבל לא משנה מה היה קורה הוא היה איתי. לרוב פשוט סיבכנו אחד את השני בצרות.הוא מת מסרטן" הוא גיחך. "גם הבן זוג שלי מת מסרטן" "מצטער, עכשיו יש לנו משהו במשותף" אמרתי לא מסתכל עליו בכלל. הוא צחק צחוק חזק ומדבק עד כדי כך שהתחלתי לצחוק איתו. "שקט שקט ישמעו אותנו" אמר עדיין מצחקק. "אנחנו נשמעים כמו שני שיכורים" אמרתי והוא צחק שוב "כן אנחנו כן"
YOU ARE READING
the stars
Diversos*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
