פרק 5
אחרי התקרית עם הנערה ששמה אמנדה, או כמו שאמה קוראת לה אמנדאיכס. אחד הבנים מהביתן -שהסתבר כנער מהאוטובוס- לקח אותי לחדר שלי וניסה לפתח שיחה. "אני מייקל הנדרסון ומה שמך?" "שלא. תעז. לדבר. אלי" אמרתי באדישות הוא חייך "נתראה אחר כך ילדון" "אל תקרא לי ככה!" צעקתי לכיוונו כשרץ במסדרון והוא צחק. הילד הזה יעשה לי את המוות. לקחתי את המזוודה שלי ונכנסתי לחדר, אמה נכנסה לאחר שהכירה שם את כולם. "לא ידעתי שאתה יכול להיות כזה" "כזה מה?" "תוקפני, סקסי, בעיניי אחד הבנים שם זה בטוח. הוא הסתכל עליך כמו שאני מסתכלת על המבורגר." שמתי את המזוודה על המיטה והיא הביאה לי את הפטיש והמסמרים שביקשה מהם. פתחתי את המזוודה והוצאתי תמונות. "זה איידן?" אמה יודעת הכל לגבי איידן. אני יודע שאני והיא מכירים רק יום אבל החיבור בינינו מדהים, זה מרגיש כאילו אנחנו חברים כבר שנים. "הוא חתיך" אמרה והתחלתי לצחוק "אני יודע" "מה אתם עושים בתמונה?" בתמונה אני ואיידן הופענו מלאים בשוקולד אחרי שפרצנו למחסן השוקולדים בבית הספר הקודם שלנו. לאיידן היו עיניי הייזל ושיער חום ובתמונה פה מלא שוקולד וחיוך מצחיק. "אני סיפרתי לך על איידן, תורך לספר לי משהו" היא התנשפה "אני בפנימייה בגלל בעיות חרדה. אחי הגדול תמיד רצה לעבוד בFBI והוא התקבל, הוא יצא למשימה וחזר פצוע, הוא היה חצי שנה בבית החולים מאז כל פעם כשהוא היה יוצא מהבית הייתי מקבלת התקף חרדה." "מצטער" "זה בסדר זה עבר"
YOU ARE READING
the stars
Random*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
