חודש עבר, הכל היה מושלם. היחסים שלי ושל מייקל מתקדמים, אמה וג'ייד יחד. לוק ואמנדה שונאים אותי יותר מהרגיל ואני נהנה לצחוק על זה. קמתי בבוקר מחויך וירדתי למטה להתחיל לבשל. מאז הפעם הראשונה בה מייקל בישל לביתן זה נהפך להרגל, כל יום מישהו אחר קם בבוקר ומבשל לביתן אנחנו אוכלים יחד ואז יוצאים ללימודים. למרבה הצער גם לוק ואמנדה חלק מהארוחה. הכנתי פנקייקים, כמה סוגי חביתות, סלט, קנקנן קפה, קנקן תה ושוקו במיוחד לאמה. "בוקר טוב" הרגשתי ידיים עוטפות אותי ונלחמתי באינסטינקט להעיף מרפק לאדם. "בוקר טוב מייקי" כיווצתי את שפתיי מסמן לו לנשק אותי. הוא שתל נשיקה קטנה ולקח את האוכל לשולחן. "אתה יודע" שמעתי קול מאחורי וקפצתי בבהלה. "זה לא ימשך הרבה זמן" לוק עמד מאחורי "סלח לי?" הוא גיחך "שנינו יודעים שבסופו של דבר הוא יעזוב אותך; קוף המחמד הקטן שלו ויחזור אלי" השפלתי מעט את ראשי. זה כאילו הוא קורא את מחשבותי, את שדיי. "אתה לא שווה אותו ושנינו יודעים את זה." בלעתי גוש שעמד לי בגרון. יבבת בכי קטנה ברחה מפי. "וגם אם הוא לא יעזוב אותך" הוא לחש והתקרב. "אני אדאג לזה שהוא כן" הוא חייך ועזב את המטבח. עמדתי בשקט כמה דקות עד שמייקל נכנס "אתה בסדר?" הוא הסתכל עלי מודאג. הנהנתי "בטח" חייכתי. לא אספר לו מה לוק אמר. אחרת הוא יבין שזה נכון. אדבר עם אמה
YOU ARE READING
the stars
Разное*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
