השמש זורחת, הציפורים מצייצות והבן זוג המזויף שלי מתנשק עם אמה. "וואט דה פאק?!" "לוקאס!" אמה צעקה ודחפה את ג'ייד מהמיטה. הוא נפל על הרצפה והתגלגל לרגליי. בעטתי מעט בראשו. "אאוץ'" "זה חי!" אמה ציחקקה בלחץ . "נו כמה זמן אתם ביחד?" "אנחנו לא ביחד" הם ענו ביחד "זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלנו." זאת פעם ראשונה שראיתי את אמה כל כך סמוקה. "אז מזל טוב עכשיו אתם ביחד." "רק שנייה" אמרה אמה. היא סרקה אותי מלמלא למטה עד שחיוך מטורף עלה על פניה. "עם מי?" "עם מי מה?" שאל ג'ייד "לוקאס התנשק" "איך ידעת?!" "השפתיים שלך נפוחות ואודמות, הלחיים שלך סמוקות וחיוך מפגר פרוס לך על הפנים" "עם מייקל" לחשתי "מייקל?!" צעקו שניהם "שקט!" "סליחה" לחשו. בהמשך הערב סיפרתי להם הכל. לא החסרתי בשום פרט. גם כשג'ייד התלונן ואמר שזה קיטשי מידי. -אמה גלגלה אותו מהמיטה שוב- אחרי בערך שעה כולנו היינו עייפים מידי. נרדמתי על ג'ייד בזמן שאמה מחבקת אותי ואני אותה. "בוקר טוב!" אמה צעקה לאוזניי. "מ-מה?" שאלתי בגמגום מנסה להתרגל לאור היום. "מה השעה?" "שש וחצי" "שש וחצי?" היא הנהנה בחיוך "את הערת אותי בשש וחצי?" היא הנהנה בחיוך שוב "אל תעירי אותי בשש פאקינג וחצי בבוקר!" צרחתי כמו משוגע. "אל תצעק עלי!" היא צרחה כמו משוגעת "אז אל תעירי אותי בשש וחצי בבוקר!"
ככה זה אמה ואני, ילדותיים, צועקים, רבים, אבל תמיד נהיה שם אחד בשביל השני. לא משנה שאנחנו מכירים מעט זמן. אני כבר מרגיש כאילו היא הנפש התאומה שלי. ללא שום קשר לזוגיות. אמא שלי גם פגשה אותה, היא ללא ספק אוהבת אותה יותר ממני. אני צריך להזכיר לה שאני הבן שלה ולא אמה. "כולם ערים מכינים אוכל! תגיד תודה שלא הערתי אותך בחמש כמו כולם. מייקל התעקש לתת לך להמשיך לישון. אמנדה ולוק התעצבנו שאכפת לו כל כך" היא חייכה "והם נפרדו!" "מה?!" "כן!" "לך תתארגן." קמתי, ציחצחתי שיניים, שטפתי פנים, סידרתי שיער. לקח לי כמעט עשרים דקות להחליט מה ללבוש. שמתי בושם. הרבה בושם, וירדתי למטה. "בוקר טוב" מייקל בא לכיווני. "בוקר טוב" חייכתי אליו החלפתי עם בראיין, ג'ייד, אמה, נטלי (ילדה מהביתן של אמה) ואליוט (ילד מהביתן שלנו) בוקר טוב. אמנדה ולוק שמרו על שקט.
בראיין נסע למשפחה שלו לא מזמן. אך אמה אמרה שהיא הספיקה לעדכן אותו ושהיא שמעה ממנו שמייקל התקשר. כמובן, מייקל ובראיין הם החברים הכי טובים. "איך היה אצל המשפחה?" שאלתי "היה כיף ומוזר. התגעגעתי אליכם" "גם אנחנו" אני ואמה אמרנו ביחד "היי!" שוב יחד "אני אמרתי קודם!" "תפסיק/י לחכות אותי!" לאחר מכן רצף של קללות הרס את האווירה הנחמדה והנעימה שלא הייתה כיפית במיוחד. הרבה יותר כיף לקלל את אמה!
היי, סליחה שהפרק קצר. כמו שכבר הזכרתי סבא שלי מת. היה עוד כמה אירועים שקשורים למוות השבוע הזה.
לא רק יום הזיכרון ויום השואה
אלה מוות של כמה אנשים בחיים שלי.
תהנו מהפרק!
YOU ARE READING
the stars
Random*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
