ישבתי במונית בזמן שמייקל ירד לרגע. "מה שמך?" שאל הנהג. הרמתי את מבטי אלי רואה את עיניו החומות דרך המראה. "לוקאס. שלך?" "בנג'מין" הנהנתי לכיוונו. "כמה זמן אתה והחמוד יוצאים?" שאל. הקנאה חלחלה בי. חמוד? רק לי מותר לקרוא לו חמוד, או כל שם חיבה אחר. אבל אז יצא לי לחשוב לרגע, אנחנו לא יוצאים. זה הדייט הראשון שלנו, התנשקנו רק פעם אחת. למה אני מקנא? "אנחנו לא. זה הדייט הראשון" עניתי בשקט. "הוא חתיך" "כן הוא כן" עניתי בשקט, מנסה להראות לו שסיימתי את השיחה. "אם אתם לא יוצאים, יש לך בעיה שאתחיל איתו?" "אנחנו בדייט" עניתי בעוינות. "אבל אתם רק בדייט ראשון." השיב וחייך חיוך תמים. "אוקי אז תתחיל איתו!" עניתי בעצבים. מייקל בדיוק נכנס עם סלסלת עץ בידו. "אני מקווה שאתה אוהב פסטות" לא עניתי. הפנתי את מבטי לחלון. אין לי שום סיבה לכעוס על מייקל, הוא לא היה עד לשיחה ואני זה שהסכים לבנג'מין להתחיל איתו. מייקל הרים גבה. "אז מה שמך?" בנג'מין שאל את מייקל "מייקל" "שם יפה כמעט כמוך" "תודה... אני חושב" את סוף המשפט הוא לחש. "אני בנג'מין" מייקל הנהן לכיוונו. נשפתי בתסכול והתחפרתי במושבי. "ובן כמה אתה חתיך?" מייקל הרים גבה "18. לוקאס אתה צמא?" הוא השיב לנהג המונית ועבר לשיחה איתי. יכולתי לראות את מבטו הזועף של בנג'מין. "אני 19. אתה נראה בן 20, מה דעתך לצאת איתי לבר?" "אני בדייט" "אתם רק בדייט ראשון. חוץ מזה קיבלתי ממנו אישור" השפלתי את מבטי. "נלחצתי" השבתי למייקל בשקט. "אני לעולם לא הייתי נותן אותך למישהו אחר אם היית שלי" "כן טוב, אני לא שלך" הוא תפס בסנטרי והצמיד את שפתינו. "אני שלו"
YOU ARE READING
the stars
Random*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...