אני יודעת שביקשתם פרקים ארוכים יותר אבל לא היה לי זמן ורציתי לעלות לכם פרק
הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים❤️
פרק 29
הסתכלתי על הקבר שלו. מריץ בראשי זיכרונות. האזכרה עברה כמו שצריך. יחסית לאזכרה הוריו חיבקו אותי חזק ולא שיחררו. ראיתי שכך עשו גם עם אמה וג׳ייד.
עברה כבר שעה מאז האזכרה, אמה וג׳ייד חזרו כבר מזמן לאחר שביקשתי להישאר לבד, איתו. "חשבתי שבאמצע אותך כאן" "מייקל" קמתי "מה אתה עושה כאן?" "השעה כבר שש בערב. הלכתם בשתיים עשרה. דאגתי" "אל תדאג אני בסדר." חייכתי לכיוונו. "טיפלתי באמנדה. היא לא תעז לדבר איתך יותר." הינהנתי "תודה" "בכיף" "אז... כמה זמן אתה וג׳ייד ביחד?" שיט, שכחתי מזה. "בערך שבועיים ואתה ולוק?" "אנחנו לא ביחד." משום מה שמחתי. "למה לא? אתה אוהב אותו לא?" "לא אני לא" "אבל אמרת לאמה ובראיין-" "אני לא לוקאס. אני לא אוהב אותו" "אוקי" "הרבה אהבו אותו?" שאל כשראה את כמות הפרחים על הקבר. "המון" חייכתי "ועדיין אוהבים" "ואתה? אתה עדיין אוהב אותו?" "תמיד יהיה בי חלק ששייך לאיידן אני פשוט צריך ללמוד לחיות איתו" הוא הנהן "מה השם של האקס שלך?" "רון." הוא חייך מעט "נפרדנו לפני שהוא מת. בערך שבוע לפני, גיליתי שהוא בגד בי." "אני מצטער" "זה בסדר. זאת אשמתי. הוא רצה להיפרד כדי לחוות דברים לפני שהוא ימות. שכנעתי את עצמי ואותו שהוא לא ימות. שיהיו לו עוד הרבה שנים לחוות ושבנתיים רק אני שלו. ואז הודיעו לו שנשאר לו חודש לחיות. הוא לא נפרד ממני, הוא ניסה. אבל התחמקתי כל פעם. ואז תפסתי אותו בוגד בי והוא אמר שהוא רק רצה לחוות הכל לפני שהוא מת." "זה עדיין לא מגיע לך. רק רצית להיות איתו. לא אשמתך שהיה לו סרטן ולא אשמתך שהוא בגד בך." "תודה" לחש
YOU ARE READING
the stars
Random*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
