the stars

פרק 33

אני יכול לומר רשמית שהתשגעתי. הגורם: מייקל!
התהלכתי הלוך ושוב ליד האגם בזמן שאמה יושבת לצידי ומביטה בי בדאגה. "כל שיעור מתמטיקה אמה! כל השיעור!" "אתה חוזר על המילים האלה כבר שעתיים עדיין לא סיפרת לי מה קרה" אמרה וגלגלה את עיניה. "מייקל! כל השיעור הוא מביט במבט הזה שלו. צוחק עם בראיין, מחייך לכיווני, קורץ. אני לא מצליח ללמוד!" "אבל אתה אוהב את זה" קבעה אמה "ברור שאני אוהב את זה! שלא יעז להוריד את המבט הזה ממני!" "אז מה יש לך?" שאלה ברוגע שלא מתאים לה. התיישבתי לידה בכבדות. "אני פוחד" מלמלתי "תחזור על זה שוב" אמרה והרימה את מבטה לכיווני "אני פוחד בסדר! אני פוחד שמתישהו המבט הזה יעלם או שהמבט הזה יחזור להיות של לוק-" "המבט הזה מעולם לא היה של לוק. גם לא האהבה של מייקל. שניהם היו שלך ותמיד יהיו, אתה פשוט מטומטם מידי כדי לשים לב" "מה אנחנו בכלל? זוג? חברים? יוצאים? אני משתגע מהמחשבה על זה" "תשאל אותו" "אין מצב!" היא נאנחה. "לא תגיע לפיתרון ככה" המשכנו לדבר, על מייקל, על ג'ייד, על אמנדה ולוק ועל הכל ועל כלום. חזרנו לביתן אחרי שקיעה מדהימה באגם, רטובים מכף רגל ועד ראש אחרי שג'ייד הגיע ודחף את שנינו לאגם. הוא נפל פנימה לאחר מכן. "למה כולכם רטובים?" שאל מייקל שישב על הספה לצד בראיין בזמן שלוק ואמנדה צפו בסרט. הסתכלתי על אמה, אמה הסתכלה על ג'ייד, ג'ייד התסכל במראה על עצמו זורק מחמאות. "ג'ייד" אמרתי והרמתי את כתפיי. הוא הנהן כאילו סיפרתי לו עכשיו את כל הסיפור. הלכתי לחדר הכביסה ליד והורדתי את חולצתי הרטובה. חזרתי לסלון. אמה וג'ייד כבר ישבו עם בגדים נקיים, הדבר היחיד שהסגיר את כניסתם לאגם היה שיערם הרטוב. עליתי לחדרי להחליף בגדים. בדיוק הורדתי את מכנסי כשהדלת נפתחה. "מייקל! צא מכאן!" הוא עמד קפוא בכניסה של הדלת מעביר את עיניו הבוחנות עלי. "תעיף את המבט שלך ממני" זרקתי עליו את המכנס הרטוב "תעשה משהו מועיל וקח את זה לכביסה" הוא גלגל את עיניו בחיוך. "תתלבש. אנחנו יוצאים" "רגע מה?" "אני ואתה יוצאים לאכול תתלבש." הוא יצא מהחדר. חיוך דבילי נמרח על פני. לאחר בערך רבע שעה כבר היינו על המונית בדרך למסעדה.