פרק 14
פלאשבק
"איידן, לוקאס וג׳ייד! גניבת שוקולד מהמפעל?! שוב?! שריפה בכיתה?! גזירת שיער לבנות?!" "רק רצינו לראות למי יש שיער יותר נעים!" איידן אמר "אז הגפרור בטעות נפל על חומר דליק, זה קורה!" אמרתי "את לוקחת אותנו למפעל שוקולד ומצפה שלא נאכל אותו?! את משוגעת או משהו?!" ג׳ייד אמר. היא הנידה את ראשה. "לכו לכיתה, נחשוב מה לעשות איתכם אחר כך." "דברי איתי אחר כך בייבי" ג׳ייד אמר "איידן! אני המנהלת שלך! הפסק מיד!" הוא קרץ לה "אהבת חיי". "כמו שאתה שלי" לחש לי איידן.
סוף פלאשבק
התעוררתי, כולי מזיעה. ידי רועדות, שבילים של דמעות יבשות קישטו את לחיי. "אתה לא יכול לתת לי לילה אחד שקט איידן?!" לחשתי. ירדתי למטה לקחת כוס מים. "למה אתה ער?" צעקה יצאה מפי. "מייקל?! הפחדת אותי!" "סליחה" אמר מצחקק "זה לא מצחיק, אני כמעט מתתי!" הוא צחקק שוב. "למה אתה לא ישן?" שאל "למה אתה לא ישן?" "יש לי דה ז'ה וו" אמר. "רוצה לדבר?" "למה?" "כל הפנים שלך אדומות ויש לך שבילי דמעות על הלחיים" "סתם" לחשתי "ולמה אתה לא ישן?" הוא שתק. "רוצה לראות סרט?" הנהנתי. "מה רואים?" "באהבה סיימון" הוא הנהנן. הלכנו לספא ושמנו את הסרט. באמצע הסרט קפאנו מקור והשמיכה לא חיממה אותנו מספיק טוב. התקרבנו אחד לשני וככה נרדמנו. הפעם, לא היה לי סיוט.
YOU ARE READING
the stars
Random*סיפור גמור* "יש אנשים שמפחדים מהמוות אני מפחד מהחיים " היי, קוראים לי לוקאס אשטון לֵאוקראינה בלאק. אתם יכולים לקרוא לי לוקאס. או לא לקרוא בכלל. וזה סיפור המוות שלי. טוב לא זה לא. "אתה חושב שאי פעם אצליח לאהוב שוב אם תלך" הוא חייך "אני בטוח שתצליח...
