מאומצת על ידי ליאם פיין

(1)

P.O.V ליאם
היום הלכנו,אני והבנים,לבית היתומים בלוס אנג'לס וראינו את המלאך הכי יפה בעולם.
ילדה,ילדה בת 15 ושמה הוא אמילי,שאלתי את סיימון אם אני אוכל לאמץ אותה והוא הסכים,בהתחלה היא התנגדה אבל לאחר כמה שניות היא שינתה את דעתה ובאה איתנו.
אני אספר את כל הסיפור בצורה הארוכה.

"בנים,היום אנחנו נבקר בבית היתומים הקרוב,תתארגנו ונצא" סיימון הודיע.
התלבשנו בצורה יום-יומית ויצאנו לכיוון הוואן הלבן שחנה מול האחוזה הענקית שלנו.
"אתם חושבים שנאמץ היום ילד או ילדה?" נייל שאל לאחר שסיים את הצ'יפס שזאין קנה לו.
"אני מקווה" מלמלתי בשקט כך שאף אחד לא יכל לשמוע אותי.
הגענו לבית היתומים,נכנסנו והדבר הראשון שראינו היה אישה מבוגרת סוטרת לנערה שהשפילה את פנייה.
האישה ראתה אותנו ומייד הפסיקה את מעשיה וחיבקה את הילדה.
הילדה התנתקה במהירות מהחיבוק ורצה לאחד החדרים שהיו שם.
הייתי מזועזע,מי יכול לעשות דבר כזה לילדה?פאקינג ילדה! היא לא עשתה כלום!
"איך קוראים לנערה שכרגע סטרת לה?" שאלתי בנימה חצופה במקצת.
"א-אמילי" היא ענתה והלכה למשרדה.
הלכתי לחדר של אמילי,זכרתי את המיקום המדוייק שאליו היא רצה.
נקשתי על הדלת,בעדינות וקול עדין ושליו ענה לי.
"מה?" אמילי אמרה.
"אני ליאם" הצגתי את עצמי.
"אני לא מכירה אותך,לך" היא סילקה אותי עוד לפניי שפתחה את הדלת.
"אני רוצה לדבר" לחשתי לה ובאופן מפתיע היא שמעה ופתחה את הדלת.
"על מה?" היא שאלה בקול חלש.
"על הדבר המחריד שאני וחבריי ראינו כשנכנסנו" אמרתי והסתכלתי על פנייה המושפלות.
"זאת לא הייתה אשמתי אתה חייב להאמין לי!" היא צעקה והדמעות חנקו את גרונה.
"אני מאמין לך,עכשיו,ספרי לי,מה קרה" אמרתי ולקחתי את ידה הקטנה בעדינות,התחלתי ללטף את ידה אך היא נרתעה.
"מצטער" אמרתי.
"זה בסדר,אני פשוט לא רגילה לזה" היא לחשה בקולה המתוק ובפעם השנייה לקחתי את ידה וליטפתי אותה.
"תרצי לספר לי?" שאלתי בציפייה רבה.
"טובי,הילד שמתעלל בי שבר לגברת סאג את פסל החרסינה האהוב עלייה והאשים אותי,גברת סאג שונאת אותי,לכן היא האמינה לו,בעצם,כשחושבים על זה,כולם פה שונאים אותי" היא אמרה בצורה מפורטת והתחילה לבכות.
"תרצי לבוא איתי?" שאלתי אותה.
"ל-לאן?" היא שאלה בבלבול.
"אני אאמץ אותך,את תהיי הבת שלי,אם תרצי כמובן" אמרתי,מנסה לא ללחוץ עלייה.
"א-אני לא יודעת,אני לא יודעת איך מתנהגים עם הורים,אני לא יודעת מה זה הורה או משפחה,מה יקרה אם ישנאו אותי?" היא התוודתה ואני ריחמתי עלייה.
"מי שישנא אותך יצטרך לעבור דרכי" אמרתי בהגנה על ביתי לעתיד.
"אז,תרצי להיות הבת שלי?" שאלתי אותה עם חיוך נחמד.
"אני מניחה שכן..." היא ענתה והלכה לארוז את חפצייה בזמן שאני הלכתי לשאול את סיימון אם זה בסדר שאני אאמץ נערה.
הוא הסכים והוצאתי מארנקי צ'ק ושמתי אותו על השולחן שבמשרד של רוזמרי.
הלכתי לחדרה של אמילי כדי לוודא שהיא באה.
"אמילי,את באה?" שאלתי.
"כן" היא ענתה.
תפסתי את ידה אך היא נרתעה והלכה לפניי.
עזבנו את המקום וכל הבנים הסתכלו על אמילי במבט מוזר.
"מה אתם רוצים ממנה?" צעקתי עליהם והם השפילו את מבטם.
הגענו הביתה והראתי לאמילי את חדרה,ווידאתי שנוח לה וטוב לה.
לאחר כמה שעות חזרתי אל חדרה וראיתי שהיא ישנה.
היא הייתה הדבר הכי יפה וחמוד שקיים על האדמות.
"מה ליאם?" היא אמרה בקול ישנוני ועיניים עצומות.
"רציתי לשאול אותך אם את רעבה" אמרתי.
"אני לא רעבה" היא אמרה והבנתי שהיא שיקרה כי לאחר כמה שניות בטנה השמיעה קירקור מצחיק.
"אוקיי אולי אני כן" היא אמרה ופקחה את עינייה.
"ליאם אני רעב!" שמענו את נייל צורח לי מלמטה.
"תרצי להצטרף אלינו לארוחת ערב?" שאלתי אותה בשנית.
"בשמחה" היא אמרה והלכה בעיקבותיי.
הובלתי אותה לשולחן האוכל הרחב שהיה תקוע באמצע המטבח.
היא התיישבה ושמתי לה ספגטי חם מהסיר.
אני סובר שהיא מתביישת לאכול איתנו או שהיא סתם משועממת כי היא שיחקה עם האוכל שלה בלי הפסקה.
"תפסיקי לשחק עם האוכל שלך,זה משגע אותי!" נייל צרח על אמילי ואני מיהרתי להגן עלייה.
"נייל,עיניים בצלחת שלך!" צרחתי עליו וראיתי את חיוכה המתוק של אמילי מתפשט על פנייה.

פרק אחד הגיע לסיומו!
יש לי עוד 3 פאנפיקים אם תרצו לקרוא הם נמצאים ב- work שלי.
אני אשמח אם תקראו .
בכל מקרה,תהנו.

אוהבת, טל ❤.