מאומצת על ידי ליאם פיין

(6)

"איזה סרט תרצי לראות?" זאין שואל אותי לפני שהוא ניגש אל הקופה.
"בובספוג" אמרתי בקול ילדותי והוא צחק ושילם.
"אני גם אוהב בובספוג" זאין לחש כאילו היה זה סוד כמוס ואני צחקתי ללא קול.
נכנסנו לאולם הענקי והמפוצץ אנשים.
כמה נערות צרחו וקפצו על זאין וחלקן הרחיקו אותי ממנו בדחיפות ובבעיטות.
ברחתי בשיא המהירות אל השירותים.
פרצתי בבכי והבטתי במראה,יש לי תחביב מוזר להסתכל על העיניים שלי כשאני בוכה,כך צבע העיניים נעשה בולט יותר.
למדתי את זה מקמילה,היא הייתה מלמדת אותי הרבה דברים ומראה לי דברים שלא ידעתי שהם בכלל אפשריים.
קמילה הזאת סיקרנה אותי,היא הייתה שקטה,לא סיפרה מאומה על הורייה,על איך היא ננטשה.
אני חושבת שהסקרנות שבי להכיר אותה לעומק גרמה לי להתחבר אלייה עוד יותר.
אני הייתי הילדה השקטה שתמיד בפינה עד שהיא באה.
היא הייתה כמוני וזה מה שתמיד אהבתי בה.
עד שאימצו אותה ואני חזרתי להיות לבד.

דלת השירותים הציבוריים נפתחה בחוזקה וזאין עמד בפתח "הנה את! דאגתי לך!" הוא אמר,הלך לכיווני וחיבק אותי כאילו לא ראה אותי שנים.
"הייתי צריכה כמה דקות שקטות,רק אני ועצמי" אמרתי ומחיתי את דמעותיי.
"אני אפצה אותך! מבטיח!" הוא הבטיח והתנתק מהחיבוק "הרסתי את היום הכיפי של שנינו! אלמלא הייתי הולך אחרייך ולא עוזב אותך לשנייה ומבקש מהמעריצות לעזוב אותנו במנוחה כלום לא היה קורה. אני מצטער,כדאי שניסע הביתה" הוא אמר ותפס בידי אך התנגדתי.
"לא הרסת כלום. אפשר ללכת לקניון" הצעתי והוא הנהנן וחייך חיוך קטן.
-----------------------------------------------------------------
"6 חולצות,2 זוגות מכנסיים ו4 זוגות נעליים,כשאמרת שאת במצב רוח לשופינג חשבתי שהתכוונת לרק חולצה ומכנס בודדים" זאין אמר והתיישב על הכיסא של מושב הנהג.
הסתובבתי לרגע כדי לשים את השקיות במושבים האחוריים והסתובבתי חזרה אל זאין וצחקתי.
"10 שנים לא צחקתי ככה" ציינתי וראיתי את מבטו המבולבל של זאין.
"קמילה" אמרתי וזאין הבין מייד.
קמילה גרמה לי לצחוק והיות מאושרת,אולם כשהיא עזבה...הצחוק והאושר עזבו ביחד איתה.
"אפשר?" הוא שאל והסתכל עליי.
"הא?" אמרתי והרמתי גבה.
"לנשק אותך,אפשר?" הוא שאל בנימוס.
"אני מקווה בשבילך שזאת שאלה רטורית" אמרתי ונישקתי אותו.
הייתי מופתעת מעצמי וכך גם הוא.

זמילי פוראבר! מי איתי?!
זה פשוט כל כך חמוד.
הם פשוט כל כך חמודים ביחד!!!

אוהבת,טל ❤.