מאומצת על ידי ליאם פיין

(13)

P.O.V ליאם
"בואו נתרכז בדבר הבאמת חשוב פה,לאמילי חזר הקול!" אמרתי בהתרגשות.
אמילי נגעה בגרונה ושמה את ידייה על פייה בהתלהבות.
"הקול שלי חזר!" היא צעקה.
"אל תצעקי. את רוצה לחלות עוד פעם?" שאלתי אותה שאלה רטורית והיא שתקה וחזרה לאכול.
"איך היה השיעור עם אלכס?" הארי שאל,גורם לאמילי לענות כשפייה מלא בחביתה.
"איכססס!!! אמילי תבלעי את החביתה ואז תדברי" לואי צרח ושם את ידיו על עיניו.
"בכל מקרה" אמילי אמרה ונעצרה כדי לבלוע את החביתה "היה בסדר,חוץ מהקטע שהוא חשב שאני אילמת" היא המשיכה והזיזה את הצלחת מעט.
"היית צריכה לשמוע מה ליאם אמר לאלכס" זאין אמר והסתכל עליי.
"מה? הגנתי על הבת שלי,כל אבא היה עושה את זה" אמרתי ואמילי חבטה בשולחן בחוזקה וברחה למעלה.
"אני חושב שלא היית צריך להגיד את זה" נייל אמר.
"אתה חושב?!" גילגלתי עיניים ועליתי לחדרה של אמילי אבל זאין עצר אותי.
"תן לי לדבר איתה,לא נראה לי שהיא רוצה לדבר איתך עכשיו" הוא אמר ועלה לחדרה במקומי.

P.O.V אמילי
"מה? הגנתי על הבת שלי,כל אבא היה עושה את זה" ליאם אמר ואני חבטתי בשולחן וברחתי לחדרי.
הוא יודע שהוא לא אבא שלי ואני לא הבת שלו.
אני מאומצת על ידי ליאם פיין.
אני מאומצת! בדיוק! מ.א.ו.מ.צ.ת! אני לא הבת שלו והוא ממש לא אבא שלי.
הוא אדם סמכותי שאימץ אותי,זה הכל.
ההורים שלי אוליי נטשו אותי וכן,אולי הם ההורים הכי מגעילים בעולם אבל הם עדיין ההורים שלי.
ליאם יודע כמה הנושא הזה רגיש אצלי. הוא יודע!
טוב...כולם עושים טעויות,נכון?
אוליי אני סתם מגזימה?
אוליי לא הייתי צריכה להגיב ככה?
לא לא וממש לא! הוא לא היה אמור להגיד את זה!
אוח,אוליי אני פשוט אסלח לו וזהו?
לכולם מגיע הזדמנות שנייה,לא?
דפיקות על הדלת גרמו לי לשכוח מהעניין לכמה שניות.
"מי זה?" שאלתי בזלזול.
"זאין" הוא ענה ומייד פתחתי את הדלת.
"אתה חושב שהגזמתי?" שאלתי בישירות.
"נעע. טוב אוליי קצת,אבל רק קצת, ממש ממש ממש קצת" הוא אמר ואני שלחתי לעברו מבט של 'אתה צוחק עליי?'
"אוקיי אז הגזמת" הוא נכנע ואני חייכתי.
"לפחות אתה כנה" אמרתי ונישקתי אותו כאילו סוף העולם בדרך.
"מה לעזאזל?!" ליאם צעק כשנכנס בהפתעה לחדרי.
אני מניחה שצדקתי,סוף העולם באמת הגיע.
מייד התנתקנו והסמקנו וליאם עדיין עמד בפתח הדלת עם פה פעור.
ידעתי שאם לא אברח אני עלולה להסתבך בצרות צרורות,אולם אם אברח אני אסתבך עוד יותר.
בכל זאת ברחתי.
תפסתי את הז'קט בידי ודחפתי את ליאם קלות,רצתי למטה,לכיוון הדלת ונייל חסם לי את היציאה.
"נייל תן לי ללכת!" צווחתי וראיתי שהוא לא עומד לעשות כלום אז דחפתי אותו,פתחתי את הדלת ורצתי.
תוך כדי הריצה אני שמה את הז'קט מחשש שיהיה לי קר במשך הריצה.
נעצרתי בפארק נטוש עם ספסלים ומתקנים לילדים.
התיישבתי על אחד מהספסלים וניסיתי להסדיר את הנשימה שלי.
התקפלתי לצורת כדור ונשכבתי על הספסל.
עצמתי את עיניי ונרדמתי על הספסל בפארק נטוש כשעל גופי יש רק גופייה קצרה,ז'קט וג'ינס קצר.

האם ליאם והבנים יבואו לחפש אחרייה? מה יקרה כשהם ימצאו אותה/מה יקרה כשאמילי תחזור הביתה?
תדעו בפרק הבא

אוהבת,טל ❤.