מאומצת על ידי ליאם פיין

(14)

P.O.V כללי
~כעבור יומיים~

כבר יומיים שאמילי מתגוררת בפארק הנטוש והחשוך כמו הומלסית.
כבר יומיים שליאם רותח מעצבים,אולם בו זמנית מוצף בדאגה לאמילי.
כבר יומיים שזאין מוצף גם הוא בדאגה כלפי אמילי.
כבר יומיים שנייל רצה לאכול את כל המקרר אבל הוא לא עשה זאת כי מלבדו יש עוד 5 אנשים בבית...רגע...מה?!
בואו נריץ את הפרק מההתחלה.
כולם היו מוצפים דאגה מכף רגל ועד ראש לאמילי,מה שאמילי לא ידעה.
אמילי גוועה ברעב והבטיחה לעצמה שלעולם אבל לעולם היא לא תחזור לפה,יומיים בפארק נטוש ומפחיד הספיקו לה.
היא רצתה לחזור הביתה,לחזור לאיש שאימץ אותה,דאג לה ושמר עלייה מכל צרה.
אבל...היא ידעה שאם היא תחזור הביתה היא תסתבך,תוצף ברגשות אשם ואולי גם ינזפו בה.
ליאם החליט לצאת ולחפש את אמילי,הוא נשבע שלא ינוח עד שימצא את ביתו המאומצת.
אמילי החליטה לחזור הביתה,היא נשבעה שלא משנה כמה חמור יהיה עונשה,היא לא תברח.
אמילי התחילה לרוץ חזרה הביתה.
ליאם התחיל לרוץ לאן שרגליו הובילו אותו-לפארק הנטוש.
אבל אז...הם התנגשו.
"מפגר תסתכל לאן שאתה..." אמילי נקטעה כשראתה שהאדם שהתנגש בה היה ליאם.
"ליאם!" היא צרחה באושר.
"אמילי? זאת את?אלוהים אדירים! איך את נראית!" ליאם אמר בתדהמה ובחן את גופה הקטן של אמילי.
"אני מצטערת"
"אני מצטער"
"אני סולחת"
"אני סולח"
אמילי שתקה לכמה שניות ונתנה לליאם לדבר.
"אני יודע שאת לא סובלת את זה שאני אבא שלך ושאני אימצתי אותך אבל..." אמילי הרימה גבה וקטעה אותו "אני בחיים לא אמרתי את זה. אני אוהבת את העובדה שאתה אימצת אותי,אני לא סובלת את העובדה שאתה קורא לעצמך אבא שלי כי ליאם,אתה ממש לא אבא שלי".
ליאם נאנח,הוא ידע שבמלחמה הזאת אמילי המנצחת.
"נוכל להתחיל מחדש?" הוא שאל בישירות ואמילי הסתכלה עליו בבהלה.
"להתחיל מחדש? אתה לא כועס?" היא הרימה את שתי גבותייה בהפתעה.
"כן,אני כועס אבל אני יודע שאם אני אנזוף בך ואצעק עלייך זה לא יעזור" ליאם הסביר ואמילי הנהנה בהסכמה.
"רגע,אם אתה לא כועס ולא מתכוון לצעוק או לכעוס עליי...זה אומר שאני יכולה לצאת עם זאין?!' היא שאלה ועשתה "פאפי פייס".
"ממש אבל ממש ממש ממש..." ליאם אמר ואמילי ידעה שהתשובה תהייה שלילית,לכן העדיפה לקום ולהתחיל ללכת.
ליאם תפס בידה ולא נתן לה להמשיך ללכת "ממש כן" הוא ענה ואמילי קפצה עליו בחיבוק אוהב ומוחץ.
"אין לי שום בעיה עם העובדה שאת יוצאת איתו...רק תשתדלו לא להתמזמז מול הפנים שלי,בכול זאת,הוא החבר הכי טוב שלי ואת הבת המאומצת שלי" הוא אמר ואמילי הנהנה במרץ.
"בואי נחזור הביתה" ליאם אמר והחזיק בידה של אמילי.
אמילי לא אמרה כלום,היא רק שילבה את אצבעותיה באצבעותיו של ליאם וכך הם חזרו הביתה.

זה פרק כל כך חמוד!
אני נמסה מרוב חמידות.
המשך חופש נעים לכולםםםםםםםםםםםםםם.

אוהבת,טל ❤.