מאומצת על ידי ליאם פיין

(18)

"מעולם לא סיפרת לי שאימצת ילדה" האישה אמרה בהלם.
"ובכן,עכשיו אני מספר לך" הוא השיב וסימן לי לשבת.
"בכל מקרה,אני צריכה להתפנות,אל תברח לי הא?" היא קרצה לליאם והלכה לשירותים.
"מה את חושבת עלייה?" ליאם שאל בחוסר איפוק.
"היא נחמדה" שיקרתי עם חיוך מאולץ.
"אמילי,בבקשה אל תשקרי לי" הוא התחנן בשקט והשפלתי את מבטי.
"אני לא מחבבת אותה" לחשתי ולגמתי מהמשקה שלי.
"למה?את מכירה אותה רק כמה דקות" הוא קימט את מצחו וכיווץ את גבותיו.
"משהו בה לא נראה לי בסדר" נאנחתי.
"אני חושבת שאני גם צריכה להתפנות" הוספתי במהירות וברחתי לשירותים.
נכנסתי לשירותי הבנות וראיתי את חברה של ליאם מתאפרת מול המראה ובו זמנית מדברת בפלאפון. אוח,נשים,אנחנו מסוגלות לעשות אלף דברים בו זמנית.
התחבאתי באחד התאים בתקווה שהיא לא ראתה אותי.
"עכשיו אני מבינה למה הוא לא יכל לצאת איתי למועדונים" היא דיברה בטלפון ואני ציתתי לה,טוב,לא ממש ציתתי,זה יותר "באתי לעשות פיפי ובטעות שמעתי את חברה של אבי המאמץ מרכלת עליו". כן.
"יש לו ילדה. פאקינג ילדה,היית מאמינה בילי?! ילדה! אני צריכה לחלוק אותו עם מישהי"
"ברור שלא אכפת לי ממנו או ממנה זה פשוט מחרפן אותי שעכשיו הוא פיקח,לא שתוי ויכול לגלות שזאת המשימה שלי"
ה...משימה שלה? מה לעזאזל?!
"הבעיה הגדולה היא הילדה. הוא היה בא איתי למועדונים,שותה 10 כוסות של משקה אלכוהולי כלשהוא,חוזר הביתה שתוי ומסריח,אני לוקחת לו את הכסף ובורחת ובוקר למחרת הוא לא זוכר כלום אבל עכשיו,כשיש לו ילדה,הוא לא ישתה ובשלב מסוים גם יגלה על מייסון"
מי זה מייסון לעזאזל?! גאד! איזה מסובכת היא!
"להיפטר מהילדה?! איך לעזאזל?! בילי, זה בלתי אפשרי!"
"בסדר, בסדר. אני אפטר ממנה"
היא סיימה את השיחה ויצאה מהשירותים.
תפסתי את ראשי בשתיי ידיי,דמעות אחדות יצאו מעיניי וכל מה שרציתי לעשות היה לצרוח.
למזלי,ידעתי שישנה אוזן קשבת אחת שתהייה מוכנה להקשיב לכל הצרות והבעיות שלי.
הוצאתי את האייפון מהכיס האחורי של הג'ינס וחייגתי את המספר של אותו אדם.
"היי אמילי" הוא אמר באושר.
"ק-קרטר" לחשתי כשעוד כמה דמעות יצאו.
"אמילי, מה קרה?!"
"תבוא אליי עוד 10 דקות ואני אספר לך הכל" אמרתי ועם זאת ניתקתי.
יצאתי בריצה משירותי הבנות אל עבר השולחן בפינה.
"ליאם אני רוצה הביתה" ציינתי בקול רגיל ואטומי.
"רק הגענו" הוא אמר,חייך חיוך מאולץ והצביע על האישה בעזרת עיניו.
"ליאם.אני.רוצה.הביתה.עכשיו" הדגשתי וכמה דמעות פרצו.
באותו הרגע הוא קם במהירות מהכיסא,נשק לאישה ורץ אחריי לרכב.
נכנסנו לרכב והוא מיהר לינסוע.
"מה קרה?" הוא שאל כשעיניו היו על הכביש.
"אתה לא תאמין לי" אמרתי וניגבתי את הדמעות בעזרת שרוול החולצה האדומה שלי.
"אני תמיד מאמין לך" הוא ציין,אולם בכל זאת לא רציתי לספר לו.
כמו שחברים טובים משוחחים ואחד מהם אומר "אני הולך לספר לך משהו, אבל תבטיח לי שלא תצחק" הוא מספר ואז השני צוחק למרות שהבטיח לא.
ככה בדיוק יקרה אם אספר לליאם על המקרה בשירותים,הוא לא יאמין.
"קרטר יכול לבוא?" שאלתי כשהגענו לדלת הבית.
ליאם הנהן ופתח את הדלת.
הדבר הראשון שעשיתי היה לרוץ לחדרו של זאין ולחבק אותו חזק.
הוא חיבק אותי חזרה וליטף את שערי.
"מה קרה?" הוא שאל בלחש כשנישק את ראשי.
סיפרתי לו הכל,מהשאלות של ליאם על חברתו ועד לסיום המקרה בשירותים.
"סיפרת לליאם?" הוא שאל בהלם עדיין ממה שיצא מפי.
"לא. הוא לא יאמין לי" נאנחתי ושמעתי דפיקות על דלת הבית.
"אני פותחת" צרחתי ורצתי לדלת אבל נייל השיג אותי ופתח את הדלת לפניי.
"הו,ש-שלום,אמילי בבית?" קרטר שאל.
נייל היה עם פה פעור והצביע עליי.
תפסתי את ידו של קרטר והעלתי אותו לחדרי.
סיפרתי גם לו את המקרה בשירותים וגם הוא,כמו זאין,היה בהלם.
התיישבנו על מיטתי הרחבה וכמה דמעות יצאו. שוב.
"נמאס לי שכל העולם רוצה לפגוע בי" לחשתי וקירבתי את רגליי אל חזהי.
"היי,רק שתי זונות מגעילות זה לא כל העולם" הוא לחש כשקירב את גופי לגופו בחיבוק חם ומנחם.
"תודה שהגעת, קרטר, אני באמת מעריכה את זה" לחשתי והוא נשק לראשי.
"בשביל מה יש חברים?" הוא צחק.
"בכל מקרההההה" אמרתי והארכתי את המילה.
"מה איתך?" שאלתי כשהתנתקתי מחיבוקו החם.
"אם אספר לך סוד, את תשמרי אותו ולא תספרי לאף אחד?"הוא שאל כשפרצופו הפך לרציני בשניות.
לא הייתי רגילה לפרצופים רציניים מצד קרטר,הוא היה האדם הכי שמח,לא רציני והיפראקטיבי שאני מכירה חוץ ממני כמובן.
"אני, אמילי מוהם פיין, מבטיחה שלא לספר את סודו של קרטר דאלס לאף אחד" צחקתי ושמתי את ידי על הלב.
קרטר לקח אוויר דרך האף ופתח את פיו.
"אני גיי"

אוף. זה לא היה פרק ארוך כמו השניים האחרונים.
טוב נו,לפחות זה היה פרק נחמד(הסוף בעיקר )
אסיים ב-תגיבו ותצביעו קוראים חמדמדים שכמותם ואיך לא לסיים עם המסורת האוהבת שלי?!

אוהבת,טל❤.