מאומצת על ידי ליאם פיין

(19)

הפרק מוקדש לבר,או איך שהיא נקראת בפאנפיק זה-בריאנה.
אני.אוהבת.אותךךך
~חרא אפליקציה שלא נותנת לי לתייג אותך אז אני פשוט אכתוב את המשתמש שלך~
LoveBritishAccent

"גיי?!" צעקתי בהלם.
"ששש...אמילי,תורידי את הטונים" הוא אמר ושם את אצבעו על פיו,מסמן לי להיות בשקט.
"צודק. סליחה. גיי?!" לחשתי,עדיין בהלם מכמה העולם יכול להיות מוזר ובעיקר קרטר,הנער שכל הבנות רודפות אחריו.
"ל-למי עוד סיפרת? להורים שלך סיפרת?" שאלתי,לא נותנת לו לענות.
"מה יקרה עכשיו? שרלוט בטח תאיים על כל בן שיהיה איתך" ציחקקתי מהמחשבה על כך ששרלוט,הפרה הבלונדינית,מאיימת על בנים לא להתקרב לאקס שלה.
"את מוכנה לשתוק שנייה ולתת לי לענות?" קרטר שאל ברטוריות ואני מייד סתמתי את פי.
"כן אמילי, אני גיי,את היחידה שיודעת ואני לא אתן לשרלוט לאיים על האהבה שלי" הוא ענה וקפצתי מאושר כששמעתי שאני היחידה שיודעת.
"אמילי, קרטר, האוכל מוכן" נייל אמר כשנכנס לחדרי.
"כבר באים" אמרתי והוא יצא מהחדר,לא לפניי שבחן את קרטר בשנית.
"קרטר, אתה תהיה חייב לספר להורייך שאתה גיי" אמרתי וקרטר נאנח "אני יודע" אמר ושנינו ירדנו לשולחן האוכל.
"וואו, מר.פיין אתה ממש שף! איזה אוכל מדהים הכנת!" קרטר אמר בהפתעה ואני ירקתי את המים ששתיתי הרגע והתחלתי לצחוק ביחד עם כל הבנים.
"ליאם?שף? זאת הבדיחה הכי מצחיקה שאי פעם שמעתי" זאין אמר ולא יכל לעצור את הצחוק.
"תתעלם מהמפגרים האלה קרטר, תודה רבה על המחמאה,אתה מנומס ונחמד מאוד. אמילי, את צריכה ללמוד ממנו!" ליאם אמר ואני הפסקתי לצחוק והמשכתי לאכול.
"עכשיו הארי יציג את החברה החדשה שלו" לואי אמר ונתן את רשות הדיבור להארי.
"יש לה פה. היא יכולה להציג את עצמה" הארי אמר והיא חייכה אליו ופתחה את פייה.
"אני בריאנה וונדר,חברה של הארי וזהו" היא אמרה בביישנות והמשיכה לאכול.
"אמילי, מתי נספר לתקשורת על שרלוט?את יודעת שאני חסר סבלנות" ליאם שאל וכאילו התחנן בעיניו שנספר לתקשורת.
"אם היא תרים עליי יד בשנית. רק אז נפנה לתקשורת ונספר להם" עניתי ולרגע היה נראה שאני המבוגר וליאם הנערה.
"מחר את חוזרת לבית הספר. א-אני מפחד שהיא תפגע בך" הוא לחש בדאגה ואני עמדתי להרגיע אותו,אבל קרטר קטע אותי.
"הסר דאגה מלבך מר. פיין,אני השומר הראשי של אמילי ואני הולך לדאוג לכך שאף אחד לא יתקרב אלייה" קרטר אמר והיה נראה שליאם באמת הסיר דאגה מליבו.
"ו-וואו, אני ממש שמח שאתה החבר הכי טוב של ביתי" ליאם אמר עם עיניים פעורות ומייד מיהרתי לשלוח לעברו מבט כועס.
"המאומצת" הוא הוסיף במהרה לאחר שראה את מבטי.
"מ-מאומצת?מה?" שאל קרטר כשחייך חיוך מזוייף,מתאפק לא לבכות.
אני והוא הבטחנו לספר אחד לשנייה הכל. ה-כ-ל.
בעוד שאת הדבר הכי משמעותי בחיים שלי לא סיפרתי לו. הסוד הכי כמוס בחיי. הדבר ששינה את חיי מקצה-לקצה.
"אני מאומצת" לחשתי,משפילה את ראשי לרצפה.
"מעולם לא סיפרת לי שאת מאומצת" הוא אמר בטון כועס,מתאפק לא לצעוק עליי.
"אני מצטערת" לחשתי וראשי עדיין מושפל,אני לא מעזה להסתכל בעיניו.
"הבטחנו. את הבטחת לי שתספרי לי הכל. את הבטחת!" הוא כבר לא יכל להתאפק וצעק עליי.
כל מה שיכולתי לעשות היה לסתום כי כל מה שיצא מפי עכשיו יהיה בעדו. הוא צודק. אני אכזבתי אותו והעדפתי לשמור את הסוד הזה לעצמי.
"תודה על האוכל מר. פיין,אבל אני לא מוכן להישאר עוד שנייה בחדר עם ילדה שלא מסוגלת לקיים הבטחות" הוא אמר והיה נראה כאילו הוא הולך לבכות את חיו מולנו. הוא יצא מהבית וסגר אחריו את הדלת וכל מה שיכולתי לעשות היה לרוץ לחדרי.
נקישות חלשות על הדלת הפריעו לי לבכות.
"מה זאין?" שאלתי באוטומטיות,אני רגילה לכך שזאין מבקר את חדרי לאחר ריב או מהומה כלשהי.
"זה ליאם, לא זאין" ליאם אמר וקולו היה נשמע שבור.
פתחתי את הדלת והכנסתי אותו לחדרי,התיישבתי על מיטתי והוא על הכיסא שהיה מול המיטה.
"זאת אשמתי. יכולתי לספר לו. יכולתי לקיים את הבטחתי. יכולתי פעם אחת לקבל את העובדה שאני הבת שלך והוריי האמיתיים נטשו אותי כמו כלבה ברחובות" אמרתי וכבר לא יכולתי לעצור את הדמעות שהשתוקקו לצאת.
"היי,זאת לא אשמתך שההורים האמיתיים שלך הם לא הורים וזאת לא אשמתך שעדיין לא קיבלת את העובדה שאני ממלא את תפקידם בתור הורה. אז כן,אוליי אני לא אבא שלך וגם לא אהיה אבל את תמיד תתני לי תחושה של כיף,של אחראיות ושל מבוגר. אמילי, אני אוהב לשמור עלייך ואוהב להיות אביך המאמץ והכי חשוב, אני אוהב אותך" הוא ניחם אותי ובאותו הרגע לא יכולתי לעשות כלום מלבד להודות לו ולחבק אותו חזק.
"תודה, אבא" לחשתי.
סוף-סוף קיבלתי את העובדה שהוריי לא היו הורים וליאם באמת ממלא את מקומם לתמיד.
הגיע לו להיקרא אבא,הגיע לי להיקרא ביתו.
"ובקשר לקרטר?מה אעשה?! אני בספק אם הוא יוכל לסמוך עליי עכשיו,אחריי שאיכזבתי אותו" פרצתי בבכי בפעם השנייה וליאם התנתק מהחיבוק.
"אני חושב שאם את רוצה לזכות באמונו שוב, את תהיי חייבת להוכיח לו שהוא יכול לסמוך עלייך" הוא הסביר.
"איך?" שאלתי בעודי מנגבת את הדמעות מלחיי הרטובות.
"את ילדה חכמה, את כבר תחשבי על משהו" ליאם אמר ונשק לראשי כאילו אמר "לילה טוב".
הוא יצא מחדרי, לא לפניי שכיסה אותי בשמיכת הפוך החמימה והיקרה שהוא קנה לי ביום שאימץ אותי.
--------

השמש הגיע ואיתה יום חדש שבו אזכה באמונו של חברי הטוב ביותר מחדש.
ב...תקווה שהוא באמת יסמוך עליי שוב.
התארגנתי, התלבשתי וירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר ולקחת תפוח אדום או זהוב לבית הספר.
פתחתי את המקרר ובחנתי תפוח-תפוח כדי לבדוק שאף אחד מהם לא רקוב.
הוצאתי את תפוח אדום כדם,שטפתי אותו ושמתי בתיק.
העפתי מבט בשעון לפניי שיצאתי. 6:40 היה כתוב.
החלטתי להישאר עוד כמה דקות בבית כדי להגיד בוקר טוב לאבי,לזאין וכמובן גם ללואי,נייל והארי(וגם לבריאנה שהפריעה לי לישון מרוב שגנחה את שמו של הארי אינספור פעמים בלילה אחד. כאילו,ילדה, אין כפתור "השתק" בגוף שלך?)
הלכתי לחדרו של זאין ונשקתי לראשו, לאחר מכן הלכתי לחדרם של שאר הבנים וגם להם נשקתי.
יצאתי מהבית ועליתי על האוטובוס שנוסע לכיוון בית הספר.
שמתי אוזניות והפעלתי את המוזיקה.
ידעתי שאם אפעיל שיר עצוב אני אבכה ובכל זאת, בחרתי להפעיל שיר עצוב כי הרי למי יהיה אכפת ממני? לאף אחד. בדיוק. לאף אחד.
לחצתי על השיר Trust וישר עצרתי, כיוון שלא יכולתי אפילו לקרוא את שם השיר מרוב הדמעות שניצברו בעיניי.
האוטובוס עצר ומייד החלפתי שיר לאחד מהשירים של Bring Me The Horizon.

P.O.V קרטר
עליתי על האוטובוס מוקדם מהרגיל מאחר ואתמול סיפרתי להוריי על היותי גיי והם לא כל כך קיבלו את זה, אפשר להגיד שהם בכלל לא קיבלו את זה.
בכל מקרה, עליתי על האוטובוס מוקדם מהרגיל מאחר ורציתי לברוח מהוריי,לא רציתי לשמוע את קללותיהם.
הוריי הומופובים, הייתי צריך לדעת את זה ממזמן.
אם הייתי יודע לא הייתי מספר להם,אבל, הבעיה הכי גדולה שיש לי עכשיו היא מה אעשה?! אני לא יכול לחזור הביתה בתקווה שהוריי ישכחו מבשורתי ויתנהגו כאילו כלום לא קרה.
הם לא יפסיקו להציק לי עד שאגיד להם שאני אוהב בנות, מה שאני לא.
בעודי מרחם על חיי, דלתות האוטובוס נפתחו ונערה עם ראש מושפל נכנסה לאוטובוס.
היו לה בגדים שחורים וצמידים שחורים ואפלים וכמובן, השיער הבלונדיני והארוך שאזהה בכל מקום גרם לי להזיל דמעה.
אמילי.
עצוב היה לי להיזכר שהרמתי עלייה את קולי אתמול בארוחת הערב אצל אביה, או אביה המאמץ רק בגלל סוד מסכן.
היא פגעה באמוני ופגעה בי אבל אני יודע שאני פגעתי בה עוד יותר.
ראיתי אותה בוהה בנוף מבעד לחלון האוטובוס ובוכה.
פה נשברתי,לא יכולתי יותר.
קמתי ממקומי והתיישבתי ליידה.
היא סובבה את ראשה ואמרה...

מצטערת שאני כלבה והשארתי אתכם במתח...
פרק ארוךךךךך יאייייייייי.
תודה רבה לכל התגובות בפייסבוק,שאגב, חצי היו בעד תמונה אחת וחצי מהם בתמונה שתיים.
במה בחרתי? את התוצאה תוכלו לראות בתמונה.
(אגב,קאמרון דאלס הוא קרטר והתמונה ששמתי בפרק של היום הייתה אמורה להיות לפרק של מחר אז סביר להניח שגם מחר תפגשו את התמונה הזאת)

אוהבת,טל ❤.