מאומצת על ידי ליאם פיין

(5)

"אמילי מוהם אני רוצה לדעת עלייך הכל,מבת כמה את ועד לצבע התחתונים שלך" זאין הכריז.
"אני אמילי מוהם,בת 15,כשהייתי בת 3 הוריי טסו לפלורידה והשאירו אותו בבית היתומים או במילים מובנות יותר,הם נטשו אותי. כשהייתי בת 5 התחברתי אל ילדה אחת,קמילה היה שמה,היינו החברות הכי טובות עד שאיזה משפחה אימצה אותה ואני נשארתי לבד, בגיל 8 העפתי כאפה לילד שמשך לי בצמה..." אמרתי אך זאין קטע אותי כשירק את היין האדום שלו והתחיל לצחוק.
"את סטרת לו רק בגלל שהוא משך לך בצמה?!" הוא שאל וצחק.
"זה הגיע לו!" אמרתי ותוך שניות מצאתי את עצמי מתגלגלת מצחוק כמו שיכורה.
"תמשיכי,בבקשה" זאין ביקש בנימוס.
"איפה הייתי?אה. כן כן,הסטירה. ובכן,זה היה מגיע לו אבל אז הוא הלך להלשין לגברת סאג ובערך מאז היא שונאת אותי" אמרתי והפנתי את מבטי כלפי מעלה, מנסה להיזכר בעוד כמה פרטים.
"רגע,חסר לי פה משהו. היא שונאת אותך בגלל שהחרא הקטן הלשין עלייך?" זאין שאל והרים את גבותיו.
"אה. את זה שכחתי לספר! הילד שסטרתי לו היה הבן שלה,טובי סאג" אמרתי ונזכרתי בטובי,נער גבוה,שרירי ונאה אבל הוא לא ה...אממ...טעם שלי?
לעומתו,זאין עונה על כל הדרישות.
הוא נאה,שרירי,נראה מסתורי,באד בוי מבחוץ אבל מבפנים הוא ממש דובון אכפת-לי!
יכול להיות שאני מתאהבת בזאין?
לא לא לא לא ועוד פעם,לא!
ממש ממש ממש לא!
"רביולי או ספגטי?" זאין שאל ופיצץ את "בועת החלומות" שלי.
"מה?" שאלתי בבלבול וניערתי את ראשי בניסיון להיזכר.
"המלצרית שאלה מה תעדיפי,רביולי או ספגטי?" הוא חזר על עצמו בשנית.
"אה. מצטערת. רביולי בשבילי,תודה" אמרתי וחייכתי חיוך מנומס לאחר שהגשתי לה את התפריט.
"אני גם אקח רביולי,תודה" זאין אמר והגיש למלצרית את התפריט.
"איזה זונה" לחשתי לעצמי לאחר שראיתי את הקריצה שהמלצרית שלחה לעברו של זאין.
"מה אמרת?!" זאין שאל בתדהמה ופער את עיניו.
"אמרתי איזה נפלא" פלטתי את הדבר הראשון שעלה במוחי.
"לא את לא! את אמרת איזה זונה! אני שמעתי אותך מקללת! אמילי מוהם אני עוד אספר לאביך מה אמרת!" הוא איים ואני הרמתי גבה ימנית.
"א-איזה אבא?" שאלתי ולגמתי עוד שלוק קטן מבקבוק הקולה שהוצב ליידי.
"ליאם" זאין הכריז וחייך.
"הוא לא אבא שלי" הנמכתי את קולי ושיחקתי באצבעותיי.
"אוקיי,אפוטרופוס,נשמע יותר טוב?" זאין שאל כשנגע קלות בידי.
"הייתי קוראת לו אבא מאמץ,זה נשמע חמוד יותר" אמרתי ונעצתי את מבטי ביד שלו שכרגע היא על היד שלי.
שתיקה מביכה שררה בשולחן שלנו עד שהזונ...סליחה,המלצרית עם החולצה הפתוחה בכוונה והחצאית הכל כך קצרה עד כדי כך שכל הסועדים יכלו להבחין בחוטיני שהיא לובשת, הגיעה.
הודתי לה לאחר שהיא הגישה את המנה שלי.
היא הלכה לכיוונו של זאין והתכופפה כדי שהוא יבחין בחזה הלא כל כך מוסתר שלה.
לא יכולתי לסבול זאת יותר ולכן התפרצתי "בייב!אתה מוכן בבקשה להגיד למלצרית להפסיק לחשוף את הציצים המזוייפים שלה כל פעם שהיא ליידך?!" זאין הסתכל עליי ופער את עיניו "הם! לא! מזוייפים!" המלצרית צרחה והדגישה כל מילה ומילה וברחה במהירות.
זאין שתק כמו דג והתחיל לאכול.
"אתה מוכן להגיד משהו?!" צעקתי והוספתי "בבקשה" בנימוס.
"אמילי. אני מאוכזב,שמח,מובך וגאה בו זמנית" הוא אמר ומזג לעצמו עוד קצת מהיין האדום שהיה ליידו.
"למה?" שאלתי וטעמתי מהרביולי החם שהיה על הצלחת שלי.
"אני מאוכזב כי ילדה בגילך לא צריכה לדבר כך,אני שמח כי הברחת אותה,אני מובך כי כל הסועדים הסתכלו עליינו ואני גאה בך כי היא באמת התנהגה כמו זונה ואת הברחת אותה עם המהלך המושלם" הוא הסביר ואני חייכתי בידידות וחזרתי לאכול.
-----------------------------------------------------------------
"היה...נחמד? אם כך אפשר לסכם את חווית המסעדה הזאת" הוא אמר  "היה נחמד מאוד" ציינתי.
"יש לנו עוד..." זאין אמר והציץ בשעונו "14 שעות ביחד" "סרט או קניון?" הוא שאל ונכנס לרכב.
"קניון! יש לי מצב רוח לשופינג!" אמרתי בהתלהבות.
"אוקיי! קניון!" זאין חיקה אותי והתניע את הרכב.
"אתה חמוד!" צווחתי.
"ואת מוזרה!" הוא צווח חזרה ואני נעצתי בו את מבטי בכעס.
"בצורה הטובה כמובן!" הוא הוסיף לאחר שראה את מבטי.
גלגלתי את עיניי והתחלתי לשחק עם הכפתורים של הרדיו.

אני חייבת לציין שבהתחלה רציתי שהמלצרית ואמילי ישפכו אחת על השנייה קולה וזאין יעמוד בצד וימחא כפיים כמו כלב-ים סקסי.
אממ...כן בעיקרון,זה מה שרציתי שיקרה.
אבל אז רציתי שאמילי תגרום למלצרית לבכות אז בסוף כתבתי מה שכתבתי.
מקווה שאתן עדיין אוהבות אותי ולא חושבות שאני משוגעת.

אוהבת,טל ❤.